לוי
20/01/2018
|
התהוות הגשמיות כחידוש
בתו"א ולא יקרא עוד שמך אברם, אומר אדמו"ר הזקן שהתהוות יש וגשמי הוא רק ע"י פרסאות שמצמצמות את האור עד שיכול להתהוות ממנו יש וגשמי, "וזהו עניין המחדש בטובו [בכל יום תמיד מעשה בראשית], שהתהוות מאין ליש הוא על ידי חידוש" היינו שזה שהאור יכול להוות יש וגשמי הוא חידוש [לא רק לגבי העולם] לגבי האור המצומצם על פני מקורו. (כן הדברים מבוארים בחסידות מבוארת)
אבל במקומות אחרים מבואר לא כן, למשל במאמר האומנם של הרבי נ"ע כותב: "ובפרט לפי מה שנתבאר במקום אחר, שעיקר מציאות הגשמי הוא מבחיל א"ס הסוכ"ע, שאפילו אם היה ריבוא רבבות השתלשלות לא היה אפשר להיות מציאות הגשמי...דהתהוות הגשמית מהרוחניות אין לך בריאה יש מאין גדול מזה. והיינו שכדי שיהיה גשמיות, הוא מבחינת אין סוף הסובב כל עלמין". עכ"ל.
ובפשטות הוא לא כהמבואר בתו"א לעיל שהאור המתצמצם הוא הוא המהווה את הגשמיות (וזהו החידוש הגדול שבזה)?
|
מנחם כהן
21/01/2018
|
התהוות הנבראים היא משני סוגי אורות
ללוי היקר שלום וברכה!
קראתי את שאלתך המעניינת והמפורטת, אבל הרשה לי לחלוק על מסקנתך, לדעתי אין סתירה בין שתי המקורות, פשוט כל אחת מהם מדברת על מדרגה אלוקית אחרת. במאמר ד"ה ’האמנם’ מדובר על עצם החיות של כל נברא, שזה מגיע דווקא מאור הסובב כל עלמין, כמפורש שם. ואילו במאמר בתו"א ד"ה "ולא יקרא עוד שמך אברם" מדובר על נפשות הנבראים הגשמיים, שבשביל התהוותם יש צורך בצמצום עצום וצמצום זה הוא חידוש גדול שעליו נאמר "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
וכמבואר בהרחבה בתורת החסידות (ראה תורה אור מגילת אסתר, ד"ה ’יביאו לבוש מלכות’, ליקוטי תורה פרשת ראה, ביאור על פסוק ’אחרי ה’ אלקיכם תלכו’ ועוד), שבשביל קיום הנבראים יש צורך בשני סוגי ה’אורות’ הללו.
מאור ה’ממלא כל עלמין’ נבראו נפשות כל הנבראים, וממנו מגיעה החיות ה’פרטית’, שמותאמת לכל נברא בהתאם למדרגתו.
אך מאידך, עצם מציאות הגופים החומריים של כל הנבראים, נוצרה דווקא מאור ה’סובב כל עלמין’. כי בריאת גשמיות מרוחניות היא "יש מאין ואפס המוחלט ממש" (תניא אגרת הקודש סימן כ), וזה לא יכול להיעשות מהחיות המצומצמת של אור ה’ממלא’. רק על ידי אור ה’סובב’ הנעלה, שלגביו גשמיות ורוחניות שווים, יכול להיווצר ה’חומר’ - עצם מציאות הגשמיות שקיימת בכל נברא, ולאחר מכן, נוצרה צורת כל נברא פרטי ותכונותיו, מהאור ה’ממלא’.
[להעמקה נוספת בעניין אור הסובב ואור הממלא ועומק ההבדל שביניהם - כדאי ללמוד את המאמר ד"ה ’היושבת בגנים’ התשי"ג].
בברכת הצלחה רבה ושבוע טוב!
|
לוי
21/01/2018
|
אפרט יותר
הדברים שכתבת זה בדיוק מה שכתוב במאמר האמנם, אבל בתו"א מבואר לכאו’ שהחידוש באור עצמו הוא זה שהוא מצטמצם כ"כ עד שהוא הוא זה שמהווה את הגשמיות עצמה (לא רק את החיות הרוחנית שבתוך הגשמי). - שהרי אם הוא מהווה רק את החיות הרוחנית שיש בגשמי (כמבואר ב’האמנם’), אין זה כ"כ חידוש. זה כמו כל סדר ההשתלשלות. אלא מבואר שהחידוש הוא שהוא מהווה את הגשמיות. - וזה לא כמבואר וכמו שהארכת.
|
שי שמעון כהן
22/01/2018
|
אחרי צמצומים, אך בכח העצמות
אין זה יפה להתפרץ לדיון, אבל היה כל כך מעניין, שלא יכולתי להתאפק...
נהנתי מאוד לקרוא את השאלה המחכימה. אכן, לכאורה זו ממש סתירה. מחד גיסא מבואר, שהבריאה יש מאין היא דווקא בכח העצמות. אך מאידך גיסא מבואר (בתורה אור), שבריאת הגשמיות היא רק על ידי צמצומים וכו’. בשורות הבאות, אנסה להשיב לפי קוצר דעתי:
באגרת הקודש כ’ (שבתניא) קכ"ט ב’, מבאר אדמו"ר הזקן שצמצומים לא יכולים לברוא גשמיות מרוחניות (אלא רק "להיות רוח הבהמה מפני שור"), וכפי שמבאר שם, זהו רק בכח האין סוף לברוא יש מאין. אך דף לאחר מכן (ק"ל, ב’), מוסיף: "וכדי שיהיה היש הזה הנברא בכח האין סוף בעל גבול ומידה, נתלבש אור אין סוף בכלים די’ ספירות".
בעצם, זוהי נקודת התשובה. אדמו"ר הזקן כותב כאן בפירוש, שהבריאה היא בכח האין סוף, אך כפי שהוא מתלבש בכלים. במילים אחרות, נדרש הן כח העצמות, והן הצמצומים.
כעת אנסה להסביר את ההגיון שבזה. הבריאה היא רק בכח האין סוף, כי גשמיות ורוחניות הם שתי מהויות שונות. לכן, כדי לעבור ממהות למהות, צריך דווקא את האין סוף, שלמעלה מגשמיות ולמעלה מרוחניות. אך מאידך, אם הבריאה הייתה ישירות מהאין סוף, הנבראים היו בטלים למקורם, ולא היו מרגישים כלל יישות. כדי שיבראו נבראים מוגבלים כפי שאנחנו מכירים, היה צריך שאור אין סוף יצטמצם ויתלבש בכלים.
מקווה שהכל מובן, ואם לא, אשמח אם תסביר מה לא ברור, כדי שנוכל להמשיך ללבן את הנושא בצוותא
|
לוי
23/01/2018
|
ובכל זאת
עדיין יוצא שמה שמהווה את הגשמיות הוא אוא"ס, אלא שבפועל הוא הוא זה שמצטמצם. אבל זה עדיין הוא.
החיות הרוחנית עדיין היא חיות רוחנית שמחיה את הגשמי שמתהווה כגשמי ע"י אור-אין-סוף-כפי-שהוא-מצומצם.
כיצד החיות הרוחנית מחיה את הגשמי? ע"י שהיא משתלשלת דרגה אחר דרגה. אבל היא עדיין לא מהווה את הגשמי, ואם כן אין בבחינה זו חידוש מיוחד.
כל זה מבואר בהאומנם.
אבל בתו"א מבואר שיש חידוש - שהאור הרוחני "הממלא" שהצטמצם כ"כ, הוא זה שמהווה את הגשמי! שזהו חידוש גדול. זה מה שלא מסתדר לי
|
שי שמעון כהן
25/01/2018
|
חידוש עצום
אבאר יותר את כוונתי:
אני מדבר כאן על התהוות העולמות (ולא על החיות שלהם, לאחר שהם נבראו). התהוות זו, נעשית דווקא דרך הצמצומים וההתלבשות בכלים וכו’. אמנם זהו העצמות שמהווה (וכפי שמבואר במאמר ’האמנם’ שציינת), אך ההתהוות מהעצמות כביכול אינה מושלמת, כי הנברא אינו מרגיש את מציאותו (וכפי שנתבאר בתגובתי הקודמת). רק על ידי הצמצומים וכו’, מתהווה מציאות גשמית לכל דבר, שאינה חשה כלל את מקורה, ואינה בטילה אליו (וכפי שנתבאר בתורה אור).
זהו חידוש גדול, שדווקא על ידי הצמצומים יכול להתהוות יש גשמי.
לא ראיתי, היכן כתוב בתורה אור, שהאור הממלא עצמו מהווה את הגשמי. יתכן וכך כתוב בחסידות מבוארת (לא בדקתי), אבל אינני רואה הכרח לזה מלשון אדמו"ר הזקן עצמו.
מקווה שהפעם זה יותר ברור, ואם לא, אפשר להמשיך לדון....
|
|
