שיעור במאמר "כימי צאתך מארץ מצרים'' חלק שישי
- תגיות: ניסים , נס וטבע , ביטול , גאולה , מקום ארון אינו מן המדה , אראנו נפלאות , אחרון של פסח , פסח
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
סיכום קצר מהשיעורים הקודמים:
ישנם מעלות בנס שמעל הטבע, וישנם מעלות בנס המלובש בטבע.
בכדי להבין זאת, עלינו להקדים מהו המעלה בנס בכלל, ומהי המעלה בהנהגת הטבע. ומבאר הרבי, שמצד אחד יש מעלה בהנהגת הטבע שעל ידה ניכר עניין התמידיות, שהבריאה היא באופן של "לא ישבותו" (בראשית ח, כב) וצבא השמים קיימים כמו בתחילת הבריאה, ואפילו צבא הארץ 'קיימים במין' ע"י כוח ההולדה, אך בכדי לראות אלוקות כתוצאה מההנהגה הטבעית דרושה התבוננות, ובהנהגה ניסית ניכר מייד (גם בלי התבוננות) כוחו הבלי גבול של הבורא.
בהנהגה הניסית נמשך כאמור כוח הא"ס הבלי גבול של הבורא שהוא נעלה מגדרי העולם המוגבל, וזה נעלה מכוח הבורא המלובש בטבע שהוא כוח מוגבל, אך עניין זה גופא מצביע על מעלה בהנהגת הטבע: שכן עניין הבלי גבול המתגלה ע"י הניסים אינו שייך לעולם, שהרי ע"י הנס מתבטלת הנהגת העולם ונעשה שידוד מערכות הטבע; וע"י התמידיות בהנהגת הטבע מתגלה שגם חיות העולם קשורה עם אלוקות (וכאן הרבי מאריך (באות ד) בביאור העניין שמצד אחד חיות הטבע היא מוגבלת, אך לאידך רואים בה את עניין התמידיות שהוא עניין של בל"ג, והביאור בזה שאמנם החיות של הבריאה עוברת דרך הכלים, אך שרש החיות הוא מאור הקו, וכפי שהארכנו בזה בשני השיעורים האחרונים).
כעת שביארנו את המעלות בהנהגת הטבע והמעלות בהנהגה הניסית, ניתן לומר שעל דרך זה הוא החילוק בין נס הנעלה לגמרי מגדרי הטבע ונס המלובש בטבע: שבנס המלובש בטבע יש מעלה שעל ידו נעשה חיבור של נס וטבע יחד, ובזה מתחברים ב' המעלות, הן המעלה דהנהגה ניסית, והן המעלה של הנהגת הטבע, ועוד מעלה בנס המלובש בטבע שעל ידו מתגלה שגם הטבע עצמו נעשה כפי רצונו ית' (משא"כ בנס שמעל לטבע שהוא פועל שבירה ושידוד מערכות הטבע); מצד שני ישנם מעלות בנס שהוא מעל לטבע, ראשית, בעניין הגילוי, שנס שהוא מעל לגדרי הטבע לגמרי אזי ניכר אלוקות בגלוי (הרבה יותר מנס המלובש בטבע), ועוד מעלה בנס שמעל הטבע, שבנס המלובש בטבע אזי הנס קשור רק באופן הנהגת הטבע, אך הטבע עצמו נשאר במציאותו; ואילו בנס שמעל לגדרי הטבע אזי הטבע בטל לגמרי ממציאותו, אלא שזה גופא מצביע על מעלה בנס המלובש בטבע, שבו מתגלה השליטה של הקב"ה בטבע עצמו.
ומוסיף הרבי, שבדוגמת ההבדל בין שני סוגי הניסים, כך יש בעבודת ה' שני סוגי 'ביטול'. הביטול של 'יחודא עילאה' (דרגה עילאית באחדות ה'), והביטול של 'קבלת עול'. שמצד יחודא עילאה הרי כל העולמות בטלים במציאות, ואין שום דבר מבלעדי ה' אחד, וממילא לא קיימים שום רצונות חוץ מרצון ה', אך הביטול של 'קבלת עול' עניינו הוא שהגם שהאדם נשאר במציאותו, ומצד עצמו "בהפקירא ניחא ליה" (=נוח לו בחיי הפקר - ראה גיטין יג, א), אך עם כל זאת הוא כופה את עצמו, והנהגתו היא כפי רצון האדון.
שני סוגי ביטול אלו, הם בדוגמת שני סוגי הניסים האמורים. שהביטול של 'יחודא עילאה' הוא בדומה לנס שמעל לטבע, שלגביו הטבע בטל לגמרי ואין לו כל מציאות; והביטול של קבלת עול הוא מקביל לנס המלובש בטבע, שהטבע נשאר במציאותו, ובכל זאת הוא 'תואם' לרצון ה'.
* * * * *
ביטול ב'כמות' וביטול ב'איכות'
אות ו:
כאן מבאר הרבי, שבאמת בכל סוג ביטול ישנה מעלה: מצד אחד הביטול של יחודא עילאה הוא מקיף את כל האדם, ואת כל כוחות הנפש שלו, עד שלא נשאר שום חלק באדם שאינו בטל, ואילו הביטול של קב"ע הוא רק בנוגע להנהגה בפועל, אך רצונו, שכלו ומידותיו של האדם אינם בטלים, אך לאידך, בביטול של יחודא עילאה יש 'חסרון': כיוון שגם רצון האדם הוא באלוקות, א"כ הוא אינו כופה את עצמו, ואדרבה, הבחירה באלוקות באה ממנו (וקשורה עם מציאותו). אך בביטול של קב"ע כיוון שהוא רוצה בתאוות העולם, רק שהוא מבטל את רצונו מפני רצון העליון, הרי שבפרט זה, יש כאן ביטול נעלה יותר.
הרב הגדיר זאת, שבביטול של יחודא עילאה יש שלימות ב'כמות' הביטול, שחודר בכל פרט ופרט; אך בביטול הבא מצד קב"ע שלימות הביטול היא ב'איכות' הביטול.
(במענה לשאלה, הרב נתן דוגמא ל'התבוננות' המביאה לידי ביטול: יתבונן האדם, שאם הבורא מהווה את הבריאה בכל רגע ורגע, זאת אומרת שהבריאה אינה מציאות לכשעצמה, שהרי היא אינה יכולה להתקיים מבלעדי כוחו של הבורא המהווה אותה בכל רגע, וא"כ העולם הוא בעצם כוח הבורא. יתרה מזו: העולם נמצא בתוך הבורא, שהרי הבורא אין דבר שחוץ ממנו, והוא ממלא את כל המציאות, וא"כ העולם המתהווה ממנו, אינו מציאות כלל, וכידוע המשל מאור השמש, שאנו רואים אותו כמציאות עצמאית רק שהוא מחוץ לשמש, אבל אותו אור שבוודאי קיים גם בתוך כדור השמש עצמו, וודאי שלא נתייחס איליו כמציאות עצמאית כשהוא בתוך כדור השמש, אלא כל מציאותו היא השמש המהווה אותו. הרב האריך שזה גם עניין התורה והמצוות, שמגלים בעולם שהוא בעצם אלוקות. שהרי רוב המצוות הם בדברים גשמיים, כמו עור של בהמה שממנו עושים תפילין או ספר תורה וכו' - והיינו, שהדבר הגשמי נהפך בגלוי לחפץ של מצווה, ואזי מתגלה מציאותו האמיתית - אלוקות. הרב האריך בזה, וביאר בזה את הפסוק (ויקרא יח, ה - בנוגע לקיום המצוות): "אשר יעשה אתם האדם וחי בהם" - שע"י קיום המצוות נעשה הדבר הגשמי ממציאות של 'דומם' לדבר 'חי' וכפי שידוע בנוגע לבעל שם טוב, שכשהיה מתפלל היו חוטי הציצית מתנענעים כאילו יש בהם חיות, ולעתיד יהיה זה בגילוי בכל מצווה של כל איש ישראל).
לעתיד לבוא - יהיו כל המעלות יחדיו
אות ז:
באות זו מבאר הרבי שלעתיד לבוא יהיה נס שיכיל בתוכו את כל המעלות יחד. שהחידוש העיקרי שיהיה לעתיד הוא, שאז יראו בגלוי שגם הטבע הוא - אלוקות (וכפי שנאמר (ישעיה מ, ה): "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדו כי פי הוי' דבר" - שאז יראו בעין גשמית שכל המציאות היא דבר הוי' שמהווה את הכול מאין ליש) וממילא בנס המלובש בטבע יהיו ב' המעלות, שכעת שהטבע נראה למציאות עצמאית, א"כ בנס המלובש בטבע ניכרת גם מציאות הטבע, וכפי שביארנו באות ה' שהנס הוא רק לגבי הנהגת הטבע, אבל הטבע עצמו נשאר במציאותו, ולכן זקוקים להתבוננות בכדי לראות את יד ה' בתוך הטבע, ועד כדי שישנם ניסים שהם כל כך מלובשים בטבע שאין ניכר כלל הנס ("אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו" - כנ"ל באות א'), אך לעתיד שהטבע לא יעלים ולא יסתיר כלל ואדרבה הוא עצמו יגלה אלוקות, הרי שיש כאן גם המעלה של נס שמעל הטבע, שאלוקות מאיר בגלוי בכל פרט ופרט, ולא נשאר שום מציאות שאינה אלוקות בגילוי (ע"ד יחודא עילאה, וכנ"ל), ונמצא שיש גם שלימות בעניין ה'כמות' (שאלוקות חודר בכל פרט ופרט) וגם בעניין ה'איכות' - שלא נעשה כאן שידוד וביטול הטבע, אלא שבטבע עצמו ובגדרי העולם גופא - מתגלה אלוקות, ונעשה חיבור גבול ובל"ג יחד (בהתאם לב' הביאורים שאמרנו בסעיף ג).
מעלת הגילוי
וזהו ההדגשה בפסוק על עניין הראייה "אראנו נפלאות" (וכפי שהרבי שואל באות א' שלכאורה יותר מתאים להדגיש את עניין עשיית הנס, ולא רק את הפרט של ראיית הנס), שזה כל החידוש של הניסים דלעתיד, שגם הניסים המלובשים בטבע שבהם זקוקים להתבוננות, ושהטבע מסתיר עליהם (ועד לניסים שאודותם נאמר "אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו" שאותם אין רואים כלל) אזי לעתיד היות שהטבע לא יסתיר, הם יהיו בגילוי - "אראנו נפלאות".
וזהו החידוש דלעתיד, שבנס המלובש בטבע יהיו כל המעלות יחדיו, וגם המעלה של הגילוי, שכעת מעלה זו קיימת רק בנס שלמעלה מהטבע, הרי שלעתיד גם בנס המלובש בטבע תהיה מעלה זו, מכיוון שהטבע עצמו יגלה אלוקות.
(הרב הוסיף שבמאמרים אחרים מבואר גם לאידך גיסא, שלעתיד גם בניסים שמעל לטבע יהיו כל המעלות - גם המעלות של נס שבתוך הטבע).
לעתיד לבוא - הנשמה ניזונית מהגוף
אות ח:
באות זו מבאר הרבי, שבדוגמת העניין שביארנו כאן, אנו מוצאים גם לגבי הגוף והנשמה לעתיד. שהנה מבואר ב'המשך וככה' תרל"ז לאדמור מהר"ש (פרק צא-צב) ובעוד מקומות, שלעתיד תהיה הנשמה ניזונית מהגוף. כלומר: היום הגוף חי (ניזון) מהנשמה, שהיא מחיה את הגוף, אך לע"ל יהיה להפך, הגוף יהיה נעלה יותר מהנשמה, והנשמה תקבל חיות ממנו.
בתורת החסידות מבואר, שזו הכוונה במאמר חז"ל (ברכות יז, א): "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה" - שהגוף יהיה בדרגה נעלית כל כך, עד שהוא לא יצטרך מזון גשמי, אלא יהיה ניזון מאלוקות ממש (הרב הוסיף, שהיות והקב"ה לא בורא דבר לבטלה, והרי גם לעתיד יהיו בגוף איברי העיכול, בהכרח לומר שזה יהיה תפקידם של איברי העיכול - 'לעכל' אור אלוקי... הרב הוסיף עוד, שלפי האמור נבין עניין תמוה לכאורה: בעולם הבא יהיו הרי נשמות בגופים, ולכאורה הרי גם כעת נמצאים נשמות הצדיקים (בלי גוף) בגן עדן ונהנים שם מזיו השכינה, ומדוע יתלבשו שוב בגופים וירדו שוב לעולם? והתשובה היא שכאמור, מעלת הגוף לעתיד תהיה גבוהה יותר מהנשמה - וראה ד"ה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא התשל"ג בתחילתו, ובההערות שם) .
והביאור בזה, הוא כמו שביארנו בעניין הניסים המלובשים בטבע. שעכשיו, הביטול דהנשמה הוא 'ביטול במציאות', וכמו העניין של יחודא עילאה, שהנשמה מרגישה שהכל הוא אלוקות, ואין שום מציאות אחרת, והביטול דהגוף הוא 'ביטול היש', והיינו הביטול של קבלת עול, שהגוף מרגיש את מציאותו, אלא שכופה את עצמו, וכנ"ל.
ולעתיד לבוא יהיו בגוף שתי המעלות, שכפי שביארנו בעניין הטבע שהטבע בעצמו יגלה אלוקות, כן הוא גם בעניין הגוף, שלע"ל הגוף לא יסתיר ויעלים, אלא אדרבה הגוף עצמו יגלה אלוקות, וא"כ הרי שהגילוי יהיה בכל מציאותו (וכמו 'יחודא עילאה' שהגילוי חודר בכל פרטי מציאותו), אך לאידך הביטול יהיה קשור בעבודה של הגוף, שבעבודת הנשמה ישנו 'חיסרון' שהביטול שלה אינה מצד 'עבודה', אלא שזה מציאותה, ולכן חסר ב'איכות' הביטול, אבל הגוף הרי הגיע לזה מצד עבודתו, וע"כ יהיו בו ב' המעלות, ולכן הנשמה תהי' ניזונית ממנו לקבל ממנו את המעלה המיוחדת שיש בו נוסף על המעלה שיש בנשמה.
(בכדי לחדד עוד יותר את העניין שהגם שהגוף יישאר גוף גשמי, בכל זאת הוא יגלה אלוקות, הביא הרב את הדוגמא מהנס שהיה בבית המקדש ש"מקום ארון אינו מן המדה" (מגילה י, ב) כלומר: קודש הקדשים היה חדר מרובע במידות של 20X20 אמה, וארון העדות (שהיה מונח בתוך קודש הקדשים) ארכו היה ½2 אמה, ורוחבו ½1 אמה, ובכל זאת, כאשר הניחו את הארון במרכז קודש הקדשים, מדדו ומצאו שנשאר ממנו ועד לקיר 10 אמות לכל כיוון... והיינו, שהגם שהארון תפס מקום גשמי של אמתיים וחצי ואמה וחצי, בכל זאת הוא היה 'למעלה ממקום', והוא לא תפס מקום גשמי בחדר...)
מדוע הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו בזמן הגלות?
אות ט:
בקשר למה שנתבאר באות הקודמת, שיש מעלה בגוף שהביטול שלו הוא מצד 'עבודה' ולא שהביטול בא בדרך ממילא (כמו בנשמה שהביטול שלה הוא מצד מציאותה) מביא הרבי, שזהו מה שמבואר בתניא (פרק לז) שכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו בזמן הגלות דווקא, שאמיתית הביטול, היא בזמן הגלות דווקא, שהרי בזמן בית המקדש שהיתה השגת אלוקות, ובעלותם לרגל גם ראיה באלוקות, הרי הביטול הוא מובן מאיליו (וכמו הביטול דהנשמה), ודווקא בזמן הגלות, ובפרט בדורנו זה - 'דור עקבתא דמשיחא' שההעלמות וההסתרים גדולים ביותר, הרי שהביטול בא מצד עבודה (ולא מצד מציאותו של האדם).
מדוע משה הרגיש נחיתות רוח?
והרבי מוסיף, שזהו פירוש הכתוב (במדבר יב, ג): "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" - שמשה הרגיש נחיתות-רוח (בלשון הרבי: 'אראפ גיפאלין') בפני הדורות שיהיו בזמן הגלות, ובפרט בפני דורנו זה - 'דור עקבתא דמשיחא', וזאת מכיוון שהביטול דמשה היה הביטול דיחודא עילאה, והעבודה שבזמן הגלות הוא הביטול שמצד עבודה וקבלת עול, שאין מתפעלים מכל ההעלמות וההסתרים, ולומדים תורה ומקיימים מצוות במס"נ, שעבודה זו דווקא מביאה את הגילוי דלעתיד שתוכנו הוא, שיתגלה מעלת הגוף ומעלת הטבע דווקא, כיוון שבהם היה הביטול מצד 'עבודה'.
נכתב ע"י: שמואל אלבום
- המשך יבוא -