ליקוטי תורה פרשת צו ד''ה ''והניף ידו על הנהר''
- תגיות: אחרון של פסח , קריעת ים סוף , שביעי של פסח , עלמא דאתכסיא , עלמא דאתגליא , ספירת המלכות , ים ויבשה , יב גבולי אלכסון , מתן תורה , רמח איברין דמלכא , גאולה , שמיעה וראיה , אתוון רברבין , אדם הראשון , פנימיות התורה
- 5 תגובות
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור:
מאמר זה מבאר את ההבדל שיש בין קריעת ים סוף שנבקע לי"ב גזרים, לבין בקיעת הנהר שתהיה בגאולה העתידה, שהנהר יבקע לז' נחלים, וכפי שכתוב בנביא (ישעיה יא, טו - הפטרת אחרון של פסח בחו"ל): "והחרים הוי' את לשון ים מצרים, והניף ידו על הנהר בעים רוחו, והכהו לשבעה נחלים".
עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא
בכדי להבין את החילוק שבין קריעת ים סוף לבקיעת הנהר לעתיד, עלינו להבין תחילה מהו עניינו של 'ים סוף' במובנו הרוחני. והעניין, שים סוף הוא מלשון 'סופא דכל דרגין' (=הדרגה הנמוכה ביותר), והיינו ספירת המלכות הנקראת גם: 'דיבור העליון' - דבר הוי' שבעשרה מאמרות, שממנו נתהוו שמים וארץ.
מדוע הדיבור הוא הדרגה הנמוכה ביותר? הסיבה לכך, שדיבור הוא למעשה ה'כלי' בו עוברים ההשכלה והרגשות (שכל ומידות) של האדם לזולתו. שכשהאדם רוצה להביע רגש כלשהו הוא מבטא זאת בדיבור, וכן כשרוצה לגלות לזולתו דבר חכמה. ונמצא, שהדיבור הוא הביטוי החיצוני של השכל והמידות.
וכאן מוסיף רבינו הזקן נקודה מעניינת: הדיבור מצד עצמו הינו מכסה ומעלים על דברי החכמה המתגלים באמצעותו. שהרי קטן הקורא דבר שכל הכתוב בספר אינו מבין מהאותיות כלום, ורק אדם שכבר היה חכם בעצמו קודם לקריאה הוא יכול להבין את דברי החכמה הגנוזים באותיות, אך זהו כאמור משום שהוא חכם בזכות עצמו. אך האותיות לבד אינם מגלים את השכל הכתוב בהם, ואדרבה הם מכסים ומעלימים עליו.
ולכן בנמשל שאנו מדברים על דבורו של ה' שממנו נתהווה כל מהותם של הנבראים כולל חכמתם, הרי פשיטא שאי אפשר לומר שאותו דיבור יגלה לנבראים את החכמה הגנוזה בו, שהרי לא ניתן לומר שהם היו חכמים מקודם, שאדרבה כל חכמתם וכל מציאותם נתהוותה כתוצאה מדיבור זה.
וזו הסיבה שהדיבור העליון נקרא בשם 'עלמא דאתכסיא' - שהוא מכסה על העניינים שלמעלה ממנו. ולכן הוא גם נמשל לים, שבו הכול מכוסה ומוסתר.
ומוסיף רבינו הזקן, שגם גדול וחכם המבין את הדיבור, הוא מבין את 'חיצוניות' השכל, שעומק ופנימיות השכל לא ניתן כלל לגילוי ע"י אותיות הדיבור, ואדרבה הדיבור מכסה ומעלים עליו.
וזה עניינו של 'קריעת' ים סוף, שההעלם הזה 'נקרע' ומתבטל, ומתגלה הפנימיות והעומק שהיו מכוסים עד כה - ה'ים' נהפך ל'יבשה' - 'עלמא דאתגליא'.
ובלשון תורת החסידות: קריעת ים סוף היא התחברות של עולמות בריאה-יצירה-עשיה (=עולמות הנבראים) עם עולם האצילות (שבו מאירים מידותיו של הקב"ה) - שהכיסוי וההעלם של ספירת המלכות המכסה על עולם האצילות נקרע והתבטל, ואז עולם האצילות התגלה גם למטה בעולמות בי"ע.
וזו הסיבה שהים נקרע לי"ב חלקים, שהמלאכים וכן שבטי ישראל הנמצאים בעולם הבריאה הם במספר י"ב, וכפי שנרמז ב'ים' שעשה שלמה (ראה מלכים א פרק ז) שהים (המרמז כאמור על ספירת המלכות) עומד על י"ב בקר, והיינו המלאכים שבעולם הבריאה (הנקראים בהמות וחיות - ראה תניא פל"ט) שהם מחולקים לד' מחנות, וכל מחנה יש לו שלושה חלקים (וכמו בדגלים שהיו במדבר - שנעשו בדוגמת המלאכים) וכפי שגם באדם למטה ב' הידים וב' הרגלים מחולקים כל אחד לג' פרקים, והיות שהים (ספירת המלכות) נבקע בעבורם, הוא נבקע לי"ב חלקים בכדי שכל אחד יגיע לשרשו שבעולם האצילות, וכפי שמבאר רבינו הזקן שהגם שהשבטים מקומם בעולם הבריאה, אבל שרשם בי"ב גבולי אלכסון שבעולם האצילות.
י"ב גבולי אלכסון
י"ב גבולי אלכסון הינו מושג קבלי, ותוכנו בקצרה, ששש הקצוות הקיימים בעולם (מעלה מטה, מזרח מערב, דרום צפון) מרמזים על ששת המידות העליונות (חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד), וכפי שבעולם ניתן לחבר את ששת הקצוות ע"י ששה קווים אלכסוניים (הרב הדגים זאת על קירות בית הכנסת, וכפי שניתן לראות בוידיאו) כך גם למעלה מתחברים ששת המידות יחד ע"י ששה קווים אלכסונים רוחניים, והיות שלכל קו יש שני 'גבולים' (שני צידי הקו) נמצא שבמידות העליונות יש 'י"ב גבולי אלכסון' - ומהם 'השתלשלו' השבטים (והמלאכים) שבעולם הבריאה.
ולסיכום: בקי"ס הוסר ה'מסך' המסתיר בין העליונים (אצילות) לתחתונים (בי"ע), והיה התחברות העליון עם התחתון.
הכנה למתן תורה
אות ב:
הסיבה שהיה צורך להסיר את אותו 'מסך בשעת קי"ס היא כהכנה למתן תורה שבא בהמשך ליציאת מצרים. במתן תורה ניתנו לישראל התורה והמצוות שתפקידם 'לחבר' בין ישראל לקב"ה - שלכן נקראים המצוות 'רמ"ח איברים דמלכא' - שכפי שבאיברים מתגלה חיות הנפש, ע"י העין מתגלה כוח הראיה שבנפש, וע"י הרגלים מתגלה כוח ההילוך וכו' כך ע"י המצוות נמשך אלוקות בנבראים והם מתחברים עם אור אין סוף, וכהכנה לחיבור זה, היה קי"ס שהוא גם חיבור עליונים ותחתונים.
הכנה לגאולה
כפי שקריעת ים סוף היתה הכנה למתן תורה, כך בקיעת הנהר היא ההכנה לגאולה העתידה. גם בגאולה העתידה יהיה 'מתן תורה' - גילוי פנימיות התורה. וכפי שרש"י מבאר את הפסוק בשיר השירים (א, ב) "ישקני מנשיקות פיהו" - "מובטחים מאתו להופיע עוד עליהם, לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה".
כהכנה לגילוי זה, דרושה בקיעת הנהר. ים כאמור הוא עולם הדיבור; הנהר מסמל את ספירת הבינה - עולם המחשבה. כפי שבים ונהר כפשוטם אזי בים המים מכונסים, ואילו מי הנהר זורמים בשטף, כך הוא גם ההבדל שבין דיבור למחשבה, שהדיבור יש לו תחילה וסוף, והמחשבה משוטטת בתמידות.
הנהר המוזכר בנבואת ישעיה שיבקע לעתיד, הוא נהר פרת (וכפי שכתבו הרד"ק והמצודות שם). על הפסוק (בראשית ב, יד): "והנהר הרביעי הוא פרת" מסבירים חז"ל (בכורות נה, ב), שהסיבה שדווקא לגבי נהר זה נאמר "הוא" - מכיוון ש"הוא דמעיקרא" כלומר: הוא הנהר שעליו נאמר בתחילת העניין (פסוק יו"ד): "ונהר יוצא מעדן". עדן מרמז לספירת החכמה והכתר, והנהר היוצא מעדן הוא בינה - מחשבה (ראה זהר ח"ב קכג, ב, ובכ"מ), ונמצא שכהכנה לגילוי דלעתיד תהיה בקיעה פנימית יותר, בעולם המחשבה.
הגם שאותיות המחשבה אינם מעלימים כמו אותיות הדיבור, אך בכל זאת, היות שגם הם אותיות, אין בכוחם לגלות את העצם, את בחינת 'עדן', וכפי שחז"ל אומרים (ברכות לד, ב) לגבי מדרגת 'עדן' שלגבה נאמר (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה א-להים זולתך", ודרגה זו של 'עדן' תתגלה לעתיד, ולשם כך יש להסיר גם הכיסוי העדין של אותיות המחשבה, וזה הבקיעה שתהיה בנהר - עולם המחשבה.
שמיעה וראיה
במילים אחרות, מבאר רבינו הזקן, שלעתיד לבוא תתגלה דרגת 'ראיה' שהיא נעלית באין ערוך מ'שמיעה' (כדברי חז"ל (מכילתא יתרו יט, ט): "אינה דומה שמיעה לראיה") - בשמיעה=הבנה לא ניתן לקלוט את מהותו הפנימית של הדבר, ואילו בראיה ניתן להשיג את המהות.
רבינו הזקן ממחיש זאת באמצעות הסיפור הידוע על האריז"ל שבשבת אחת ראוהו ששפתותיו נעות בשנתו. כשהקיץ, שאלוהו על כך, והשיב להם האריז"ל שנתגלו לו בשנתו סודות נפלאים בפרשת בלק ובלעם, שבכדי לפרשם יצטרך לדרוש שמונים שנה ברציפות... והביאור, שהאריז"ל השיג את הדברים בדרגת ראיה, ואם יצטרך לפרש זאת לאחרים (=שמיעה) הרי שיצטרך 80 שנה לשם כך...
ומדרגה זו היא מדרגת 'עדן' שתתגלה לעתיד, לכן בנוגע לעתיד נאמר הלשון (מיכה ז, טו): "אראנו נפלאות".
(הרב האריך בעניין של 'אתוון רברבין' המובא במאמר, והיחס שבין אותיות המחשבה לאותיות הדיבור, וראה גם בהערות שבסוף הלקו"ת).
י"ב גזרים, שבעה נחלים
אות ג:
לפי זה נבין מדוע בקיעת הנהר תהיה לשבעה נחלים כנגד ג' אבות וד' אמהות. שכפי שהוסבר לגבי קריעת ים סוף שהוא בכדי לחבר את השבטים שמקומם בבריאה עם שרשם באצילות, ולכן נקרע הים לי"ב גזרים בכדי שכל שבט יוכל להתחבר עם שרשו שבאצילות, והסבר זה תואם לקריעת ים סוף הרומז על ספירת המלכות העומדת בין אצילות לעולמות בי"ע, כך גם בבקיעת הנהר הרומז על בינה, שכתוצאה מבקיעה זו נעשה חיבור (באצילות גופא) של המידות עם החכמה והכתר (שלפני בקיעה זו ה'בינה' הרי 'מעלימה' על החכמה והכתר שלא יתגלו למטה במידות), אזי בקיעה זו היא לז' נחלים כנגד ז' המידות, ששם נמצאים האבות (כידוע שאברהם הוא מידת החסד; יצחק גבורה ויעקב תפארת) שהאבות והמידות יתחברו עם שרשם בחכמה וכתר, וכידוע בפירוש הכתוב (יהושע כד, ב): "בעבר הנהר ישבו אבותיכם" ששרש האבות הוא בעבר הנהר, כלומר מצדו השני של הנהר (=בינה), ש'צדו השני' של הנהר הכוונה לחכמה וכתר הנמצאים מעל ספירת הבינה (רבינו הזקן מביא בהקשר לזה גם את מאמר הזהר (ח"ג רצא, א): "זעיר אנפין (=המידות העליונות) בעתיקא (=כתר) אחיד ותליא" - ששרש המידות בכתר, וכנ"ל).
וכפי שקריעת ים סוף היתה הכנה למ"ת שאז נתנו המצוות שהם מחברים אצילות ובי"ע, כך בקיעת הנהר תהי' הכנה לגילוי תורתו של משיח שמגלה בחי' עדן - ראיה שלמעלה משמיעה, וכנ"ל.
פרד"ס מתקן אבי"ע
רבינו הזקן מביא בקשר לזה את דברי הרמ"ז (בראשית דף ד, ב) ש"פרד"ס מתקן אבי"ע" (=התורה שהיא פשט רמז דרוש סוד - מתקנת את העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה) פר"ד מתקן את עולמות ה'פירוד' (בי"ע) וכמו שכתוב: "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד" - שג"ן סדרים דאורייתא מתקנים את עולם הפירוד; ו'סוד' מתקן את עולם האצילות. והיינו כפי שנתבאר במאמר, שקי"ס היתה הכנה למתן תורה שהוא מתקן ומעלה את עולמות בי"ע, ומשיח שעניינו הוא גילוי סודות התורה יתקן את עולם האצילות עצמו שיאיר בו בחי' עדן שהוא גילוי הכתר.
הרוח שעל פני המים
רבינו הזקן מוסיף, שזה נרמז גם בלשון הפסוק "והניף ידו על הנהר בעים (=בחוזק) רוחו" - שמשה רבינו (שנתנה התורה על ידו) היה שייך לבחי' המים, וכדכתיב (שמות ב, י): "כי מן המים משיתהו", ומשיח שייך לבחינת הרוח ("בעים רוחו") שהוא למעלה מבחי' המים וכדכתיב (בראשית א, ב): "ורוח א-להים מרחפת על פני המים" - שרוח א-להים הוא בחי' פנימיות התורה שהיא מעל גליא דתורה שנמשלה למים (ראה תענית ז, א).
שני סוגי רחמים
אות ד:
באות זו רבינו הזקן מוסיף ומבאר, שהחילוק בין ההמשכה דעכשיו להמשכה שתהיה לעתיד היא שעכשיו שהנשמות ירדו בבי"ע אזי הרחמנות עליהם גדולה ביותר, וע"י שמעוררים רחמים נמשך גילוי מלמעלה, שלכן נקראו השבטים בשם שבטים כמשל שבט (=ענף) האילן שכמושכים אותו נמשך כל האילן, וכן הוא בנמשל שע"י שהשבטים ירדו לבי"ע והם מעוררים רחמים עליהם נמשך להם הגילוי של האבות, דהיינו המשכה מהמידות דאצילות (וזה נמשך ע"י התורה, והרב הוסיף בזה, שלפ"ז יומתק נוסח התפילה "אבינו אב הרחמן המרחם רחם" כו' ובהמשך לזה אומרים "ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל" - שהרחמים נמשך ע"י התורה), אבל לע"ל כבר לא יהיה הרחמנות בבי"ע יותר מהאצילות, שהרי עולמות בי"ע יתוקנו, ואז יהיה המשכת רחמים עליונים יותר שגם על עולמות עליונים נופל הרחמנות, וכפי שמבאר רבינו הזקן שזה מידתו של יעקב אבינו - מידת הרחמים (תפארת), שהגם שנמצא באצילות, בכ"ז מעורר רחמים, והרחמים שנמשכים אז הם מבחי' "וברחמים גדלים אקבצך" (ישעיה נד, ז) - שזה התגלות פנימיות התורה.
מדריגת אדה"ר קודם החטא
ורבינו הזקן מוסיף עוד עניין בזה: ידוע (ראה באריכות תניא אגה"ק סי' כו) שגליא דתורה קשור עם עץ הדעת, שלכן אמרו חז"ל (בראשית רבה טו, ח): "עץ הדעת חטה היתה" - חטה בגימטריה כ"ב, והיינו כ"ב אותיות התורה (ולא שהתורה עצמה נקראת עץ הדעת טוב ורע, אלא שהתורה מתלבשת לברר את עץ הדעת טוב ורע, וכפי שמאריך בזה בתניא באגה"ק שם), ומשיח שנאמר עליו (ישעיה נב, יג): "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" ש'מאד' אותיות 'אדם' והיינו שמשיח יהיה במדרגת אדם הראשון קודם החטא (כמבואר כ"ז בשער הגלגולים פי"ט) שהוא נעלה מהעניין של בירור עץ הדעת (שלכן נאסר עליו לאכול מעץ הדעת) והיינו שעניינו הוא להמשיך בחי' עדן (ששם היה קודם עץ הדעת).
(רבינו הזקן מסביר עפ"י זה גם את עניין שתי הלחם והכבשים שהיו בחג השבועות, ואכמ"ל).
ביום ההוא יהיה הוי' אחד
אות ה:
באות זו מבאר רבינו הזקן את חלקו הראשון של הפסוק "והחרים הוי' את לשון ים מצרים". בכדי למנוע בלבול נקדים, כי בפסוק מדובר על שתי פעולות שונות שיהיו בשני נהרות שונים: את "לשון ים מצרים" (=הנילוס - כפי שמבארים הרד"ק והמצודות) הקב"ה יחרים (=ייבש לגמרי); ואת ה"נהר" (=נהר פרת, וכפי שנתבאר לעיל) הקב"ה יבקע לשבעה נחלים.
ומבאר רבינו הזקן, שהנילוס ("לשון ים מצרים") הוא נהר פישון, הנהר הראשון מבין ארבעת הנהרות (וכפי שרש"י מסביר בבראשית שם, ורבינו הזקן מרחיב בהפלאת נהר זה בגשמיות וגם בפנימיות הענינים), שעליו נאמר "ומשם יפרד", שהוא המקור לעולמות הפירוד (וזו גם הסיבה שהוא נמשך למצרים מלשון מיצרים וגבולים), ולכן לעתיד שיהיה גילוי אחדותו ית' בעולם וכדכתיב (זכריה יד, ט): "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד", שוב לא יהיה עניין של 'פירוד' (בעומק יותר מבאר רבינו הזקן שהיום שכל העולמות מקבלים מדיבורו ית' אזי הם נפרדים, וכמו הדיבור שהוא יוצא מהאדם המדבר לזולתו, אך לעתיד יהי' "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדו כי פי הוי' דבר" (ישעיה מ, ה) - שהכל יראו איך שהדיבור הוא "פי הוי'" שהדיבור יהיה באותו המדרגה כפי שהוא אצל המדבר עצמו, שבוודאי לגביו אינו מסתיר כלל), ולכן אין צריך כלל את הנהרות הללו, ורק נהר פרת שהוא כאמור הנהר היוצא מעדן, הוא ייבקע לשבעה נחלים בכדי לגלות את בחי' 'עדן' במידות דאצילות, וכנ"ל.
(בסוף המאמר מביא רבינו הזקן פירוש נוסף ב"והכהו לשבעה נחלים", שספירת הבינה עצמה הנקראת שער הנו"ן (שאינה נמשכת במידות) תומשך לע"ל בשבעת המידות).
נכתב ע"י ש. אלבום
