שיעור במאמר ''מים רבים'' התשל''ח - חלק שני
- תגיות: שבירת הכלים , יעקב ועשו , תוהו ותיקון , רפח ניצוצות
- 2 תגובות
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
תקציר השיעור הקודם:
בשיעור הקודם למדנו על הפסוק בשיר השירים (ח, ז): "מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה" - שאפילו מי שנמצא במצב שיש לו טרדות בענייני הפרנסה הנקראים "מים רבים", עם כל זאת, אותם "מים רבים" לא יוכלו 'לכבות' את האהבה לה' הנמצאת בלבו של כל יהודי.
* * * * *
שני חידושים
הרבי הסביר שבפסוק זה ישנם שני חידושים: א) יהודי שנמצא במצב כזה שיש לו טרדות הפרנסה הוא נמצא במדרגה נמוכה מאוד בעבודת ה', שהרי אם היה מאמין בה' כדבעי, היה יודע ש"ברכת הוי' היא תעשיר" (משלי י, כב), והגם שצריך לעשות לכך 'לבוש' בדרכי הטבע, אבל זהו 'לבוש' בלבד וכידוע שכל המרבה בלבושים - הפסיד, ולכן אין לו להיות מוטרד מענייני פרנסתו, וכפי שכתוב (תהלים קכח, ב): "יגיע כפיך" ולא יגיע 'ראשך'. והחידוש הוא, שגם יהודי הנמצא במצב ירוד כזה, הנה אותם טרדות לא יוכלו לכבות את אהבתו לה'.
חידוש נוסף, שאותם טרדות הפרנסה הנקראים "מים רבים" יש להם שורש רוחני גבוה מאוד, ששרשם מעולם ה'תוהו' שקדם לעולם שלנו (הנקרא עולם ה'תיקון'), ובכל זאת הם אינם מצליחים לכבות את האהבה.
שבירת הכלים
בקשר לעניין של עולם התוהו ועולם התיקון, הרחבנו בשיעור הקודם, אך בכל זאת, ננסה לחזור על הדברים שוב, ולהוסיף בזה כמה נקודות נוספות.
בתורת הסוד נאמר, כי אנו נמצאים ב'שמיטה' השניה. המקובלים נחלקו כיצד לבאר זאת. היו מקובלים שסברו כי בדומה לעולם שלנו האמור להתקיים ששת אלפי שנים ובאלף השביעי יחרב, כך היתה 'שמיטה' קודמת, שגם בה היו ששת אלפי שנים ובהם חיו אנשים, אלא שה'שמיטה' הזו היתה שמיטת ה'חסד' (הספירה הראשונה), ולכן האנשים שחיו ב'שמיטה' זו, נהנו משפע אלוקי רב בגשמיות וברוחניות. באלף השביעי של אותה 'שמיטה' נחרב עולם זה, ואז הגיעה 'שמיטה' שניה - שמיטת ה'גבורה' - שבה אנו נמצאים. הסיבה שב'שמיטה' זו ישנם מלחמות ואסונות וירידה רוחנית, היא בהתאם לכך שזו שמיטת ה'גבורה'.
האריז"ל חולק על שיטה זו, וסובר כי ב'שמיטה' הקודמת כלל לא היה עולם גשמי. לדעת האריז"ל, ב'שמיטה' הקודמת היה עולם רוחני הנקרא 'עולם התוהו', שבעולם זה (כפי שהסברנו בשיעור הקודם) היו ספירות בעלי אור רוחני רב, שה'כלים' של אותם הספירות לא יכלו להכיל בתוכם את האור ועל כן נשברו. כתוצאה מהשבירה נעשה העולם שלנו, וליתר דיוק ארבעת העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, כשכל עולם מארבעת עולמות אלו מורכב מאותם שברים.
תפקידנו - לתקן
ההבדל בין עולם האצילות לעולמות בריאה יצירה עשייה הוא, שהשברים שבעולם האצילות 'תוקנו' ע"י הקב"ה, אך השברים שבשלושת העולמות בריאה יצירה עשייה לא תוקנו לגמרי (עולם הבריאה תוקן רובו; עולם היצירה תוקן חציו, ועולם העשיה (שבו אנו נמצאים) רובו לא תוקן) ובעצם המטרה שלנו היא לתקן את אותם שברים, ולהחזיר את המצב שישוב ויאיר בהם האור הגדול (הקב"ה 'תכנן' את כל המהלך הזה של השבירה, בכדי שיווצר מצב המצריך תיקון, ואנו הנבראים נעשה זאת).
בכדי להבין היטב את הדברים, עלינו להבין את פשר המושג 'שבירה' ברוחניות.
'אור' ו'כלים'
המושג 'שבירה' בגשמיות הוא, שהיתה כוס זכוכית, והיא התנפצה לרסיסים. השבירה הרוחנית שהיתה בעולם ה'תוהו' הינה 'שבירה' מסוג שונה. בכדי להבין זאת נשתמש במשל מדברי חכמה הכתובים בספר. החכמה לכשעצמה הינה ה'אור', וכשהיא 'מתלבשת' באותיות ובמילים הכתובים בספר - אזי ה'אור' מתלבש ב'כלים'.
בלבול האותיות
כעת, אם ניקח את אותם אותיות, נחלק אותם ונערבב אותם (כמו בתפזורת), הרי ה'אור' (כלומר: דברי החכמה שהיו כתובים באמצעות האותיות הללו) הסתלק. והאותיות כרגע לא משמשים לכלום (כמו שברי כלים).
וכעת ניגש לנמשל: הקב"ה מהווה את כל הבריאה באמצעות האותיות של העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, ובדיוק כפי שהיה בתחילת הבריאה שהקב"ה אמר (בראשית א, ו): "יהי רקיע" וכתוצאה מאותו דיבור נברא הרקיע, אזי גם כיום, הרקיע עומד מכח אותו דבר ה' (וכפי שנאמר בתהלים (קיט, פט): "לעולם הוי' דברך נצב בשמים" - שדבר הוי' "יהי רקיע" לעולם ניצב בשמים כדי להחיותו ולקיימו), וכך בכל יתר הנבראים.
נשאלת השאלה: אם כך שכל מציאותם של הנבראים הוא דבר ה' - מדוע זה לא ניכר בנבראים, ואדרבה הבריאה 'מעלימה' על אלוקות, וכפי שלכל אחד מאיתנו יש הרגשת ישות עצמאית לחלוטין?
התשובה היא, שהקב"ה אמנם מחיה באמצעות האותיות של העשרה מאמרות את כל הבריאה, אבל הקב"ה בלבל את האותיות, עד כדי שהאור שיש באותם אותיות אינו ניכר לנבראים.
'כלי' חסר מציאות
בשבת ישנו איסור הוצאה מרשות לרשות. כאשר אדם מוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים (או להפך) הוא חייב בקרבן. המשנה במסכת שבת מבארת, שהתנאי להתחייב בקרבן הוא שהוציא דבר 'חשוב', והמשנה שם מאריכה בפירוט רב בנוגע למיני מאכלים שונים איזו כמות של אוכל נחשבת לכמות 'חשובה' שמתחייבים עליה. והנה במשנה (פרק י משנה ה) מופיע דין מעניין: "המוציא אכלין פחות מכשיעור בכלי, פטור אף על הכלי". כלומר אם אדם שם בתוך כלי כמות של אוכל שאין בה 'שיעור' - לא רק שהוא פטור על האוכל, אלא הוא פטור גם על הכלי! ולכאורה, גם אם נאמר שהאוכל שהוציא אינו חשוב, אבל מדוע הוא אינו חייב לפחות על הכלי (הרי אם היה מוציא את הכלי ריק - ברור שהוא חייב)? התשובה היא, שאם בכלי יש אוכל - הכלי 'בטל' לאוכל שבו, וכיוון שעל האוכל הוא פטור - הוא פטור גם על הכלי.
ניתן לומר שכך הוא גם באותיות. כשהאותיות מסודרות, אזי אין כ"כ מציאות עצמאית לאותיות, אלא כל עניינם הוא אותו רעיון הכתוב באמצעות האותיות. אך כשהאותיות אינם מבטאות את הרעיון, וכפי שקרה ב'שבירת הכלים', אזי האותיות נעשים למציאות עצמאית וכפי שכל נברא מרגיש את מציאותו העצמאית והוא מרגיש 'נפרד' מהחיות האלוקית שבו.
הרכבת הפאזל
תפקידנו כאמור לסדר את האותיות מחדש באופן שיהיה ניכר האור. וכמו בפאזל משחק, שכאשר מערבבים את החלקים לא ניכרת התמונה, אך כשגומרים להרכיב את הפאזל, מתגלית התמונה במלוא יופייה.
אך כיצד ניתן להרכיב מחדש את הפאזל? התשובה היא, שבדיוק כמו שבאותו פאזל משחק בכדי שיוכלו להרכיבו צריך לראות קודם את התמונה, ובאמצעותה ניתן להרכיב אח"כ את הפאזל, אותו הדבר בנמשל: הקב"ה נתן לנו את התורה, שאם משתמשים בכל חלק בבריאה (וכל אדם יש לו את ה'שטח' שבו הוא פועל בעולם, אם זה האוכל והלבוש שלו, השפעתו על קהלים שונים וכו') עפ"י הוראות התורה הקדושה - כך מתאימים את החלקים ובונים את הפאזל מחדש, ואז יראו בכל חלק בבריאה את הדבר ה' שמחיה אותו, שזה יהיה בשלימות לעתיד לבוא, וכפי שנאמר (ישעיה מ, ה): "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדו כי פי הוי' דבר" כלומר: אז כולם יראו שכל המציאות היא "פי הוי' דבר" - דבר הוי' המהווה את כל הנבראים.
גבוה יותר - נופל יותר
ישנו כלל בחסידות: "כל הגבוה גבוה ביותר יורד מטה מטה ביותר" - וכפי שרואים למשל שכשנופלת חומת אבנים, האבנים הגבוהות ביותר הן נופלות למרחק רב יותר. גם בשבירת הכלים, אזי הניצוצות הגבוהים ביותר ירדו למדרגה הנמוכה ביותר.
זו אחת הסיבות למה שומרים חז"ל (ברכות לד, ב): "במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין" - כי בעל תשובה "זדונות נעשות לו כזכויות" (יומא פו, ב) זאת אומרת, שהבעל תשובה מעלה את הניצוץ שהיה בתוך הדבר האסור, וניצוץ זה שנפל כל כך למטה, הוא ניצוץ נעלה ביותר.
ולכן אומר הרבי, שאותם ה"מים רבים" שרשם מעולם ה'תוהו', שכיוון שאותם עניינים הגשמיים ירדו כ"כ עד שהם טורדים את מנוחת האדם ו'מאיימים' להפריעו מעבודתו, זה מורה על שרשם הרוחני הגבוה בעולם ה'תוהו' (שלכן הם נקראים "רבים" שזה מרמז על עולם התוהו שבו היו "אורות מרובים"), והחידוש הוא, שאפילו ש'תוהו' קודם ל'תיקון' בכל זאת הנפש האלוקית (ששרשה מעולם ה'תיקון') תתגבר על אותם ה"מים רבים" (ששרשם מ'תוהו'), והסיבה לכך היא, שלנשמה 'מושרשת' בעצמותו של הקב"ה הנעלה מ'תוהו' ו'תיקון' גם יחד.
יעקב - הבכור האמיתי
דבר זה התבטא בלידת יעקב ועשו. יעקב הוא עולם ה'תיקון', ועשו הוא עולם ה'תוהו' (זו הסיבה אגב, שיצחק רצה לברך את עשו, כי רצה להעלות את הניצוצות הגבוהים של עולם ה'תוהו'). עשו הוא הבכור, כי התוהו קדם לתיקון. אבל כפי שרש"י אומר על הפסוק (בראשית כה, כו): "ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו" - "בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השניה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה תן בה שתי אבנים זו תחת זו הנכנסת ראשונה תצא אחרונה והנכנסת אחרונה תצא ראשונה נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון" - שבשורש ב'עצמות' יעקב קודם לעשו, ובו מתבצעת הכוונה!
בירור הניצוצות
בהמשך השיעור דובר על תיקון והעלאת הניצוצות שנפלו בשבירה, שזה בעצם 'מעשינו ועבודתינו' כל משך זמן הגלות. הוזכר שבשבירה נפלו רפ"ח (288) ניצוצות (כנרמז בפסוק (בראשית א, ב): "ורוח א-להים מרחפת על פני המים" - מרחפת = רפ"ח מת) ובגלות מצרים ששם היו נשמות גבוהות (שנשמותיהם היו נשמות 'כלליות' ולכן הם היו במספר ששים רבוא - מניין נשמות ישראל הכלליות) ביררו ר"ב (202) ניצוצות (כנרמז בפסוק (שמות יב, לח): "וגם ערב רב עלה אתם" - "רב" = 202), ולנו נשארו עוד 86 ניצוצות (בגימטריא שם א-להים), עד שהרבי הכריז שגם עבודה זו הושלמה, וכעת נותרה העבודה לקבל פני משיח צדקנו. הרב האריך בזה בריבוי משלים וביאורים נפלאים.
עקודים נקודים וברודים
דובר גם על כך שבכללות ישנם שלושה עולמות "עקודים נקודים וברודים" (ראה בראשית לא, יב) - 'עקודים' הוא שורש עולם התוהו, שם כל העשר ספירות 'עקודים' (=קשורים) בכלי אחד, כלומר ששם הוא רק שורש הספירות, ועדיין לא ניתן לדבר על ספירות נפרדות; 'נקודים' הוא עולם ה'תוהו', שם יש כבר עשר 'נקודות', אך בעולם התיקון הספירות אינם רק 'נקודות' אלא כל ספירה היא 'בנין' שלם הכולל למעשה את כל הספירות (כמו: 'חסד שבחסד' 'גבורה שבחסד' וכו' - שבכל ספירה יש את כל הספירות), ולכן נקרא 'ברודים' דהיינו שכלול מכמה גוונים.
נכתב על ידי שמואל אלבום
- המשך יבוא -
