ד"ה כימי צאתך מארץ מצרים התשל"ח - חלק ראשון
- תגיות: פסח , גאולה , ידיעה ובחירה , ניסים , נס וטבע , אראנו נפלאות , סובב , ממלא , עבודת הבירורים , אחרון של פסח
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז, טו)
אות א:
הנביא אומר שבגאולה העתידה יהיו ניסים ונפלאות כמו שהיו בימי יציאת מצרים. וידועה שאלת הזוהר (ח"ג קעו, ב) בזה (המובאת במאמר ד"ה "כימי צאתך" התש"ח לכ"ק מורי וחמי אדמו"ר (הריי"צ) נ"ע), מדוע הכתוב אומר "כימי (לשון רבים) צאתך מארץ מצרים" - הרי יציאת מצרים היתה ביום אחד, וכפי שהכתוב עצמו אומר (שמות יג, ג) "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים"?
בכל יום ויום יוצאים ממצרים
ומיישב כ"ק מורי וחמי אדמו"ר (במאמרו הנ"ל) שכל הימים מיציאת מצרים ועד הגאולה העתידה - כולם נקראים בשם "ימי צאתך מארץ מצרים" (תשובה זו של הרבי הקודם, נתבארה במקומות אחרים (ראה למשל (במדור זה) במאמר ד"ה כימי צאתך התשמ"ב), ונקודת העניין שנתבארה במקומות אלו היא, שיציאת מצרים במובנה הפנימי היא היציאה והשחרור מ'מיצרים' (=הגבלות), וכיוון שבכל יום יהודי מתעלה בעבודתו יותר ויותר, אזי בכל יום יוצא הוא מעוד 'מיצר' של הגוף והנפש הבהמית, עד שמגיעים אל הגאולה העתידה, שבה לא יהיו כל הגבלות, וכל יהודי יהיה דבוק בתכלית בבוראו - אך ראה בהמשך מאמר זה שהרבי מבאר את תשובתו של הרבי הקודם באופנים אחרים).
הזכרת יציאת מצרים בימות המשיח
וממשיך כ"ק מו"ח אדמו"ר (שם) שבכדי להבין זאת, יש להקדים את מאמר המשנה (ברכות יב, ב) על הפסוק (דברים טז, ג) "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (וע"ז אומרת המשנה:) "ימי חייך - העולם הזה; כל ימי חייך - להביא לימות המשיח" - שגם בימות המשיח יזכירו את יציאת מצרים. ולכאורה אינו מובן, שהרי ידוע לכל שהגאולה העתידה תהי' נעלית באין ערוך מגאולת מצרים, ובשניים: א) שהגאולה העתידה תהיה גאולה שלימה שאין אחריה גלות; ב) שה'גילויים' (והניסים) שיהיו בגאולה העתידה יהיו נעלים הרבה יותר ממה שהיה ביצי"מ (וראה במאמר הנ"ל (ד"ה כימי צאתך התשמ"ב) שכל הגילויים שהיו ביציאת מצרים (וקריעת ים סוף) היו ע"י 'התלבשות' בספירת המלכות (ראה בארוכה במאמר הנ"ל), אבל לעתיד לבוא יהיה גילוי העצמות בלי שום לבוש וכדכתיב (ישעיה ל, כ - לגבי זמן הגאולה דלעתיד) "ולא יכנף (מלשון כנף ולבוש) עוד מוריך").
פתיחת הצינור
ומבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבגאולה דיציאת מצרים נתחדש עניין עיקרי - שבגאולה זו 'נפתח הצינור' על כל הגאולות, כלומר גאולת מצרים היתה ה'שורש' לכל הגאולות שלאחריה, וכל הגאולות שלאחריה נובעים למעשה - מכוחה.
(הרב הוסיף, שבפרשת שמות (ג, יד) מסופר שהקב"ה גילה למשה את שמו "א-היה אשר א-היה" ומפרש רש"י: "אהיה עמם בצרה זאת, אשר אהיה עמם בשעבוד שאר מלכיות" - ואנו רואים שביציאת מצרים 'נפתח הצינור' לגאולה מכל המלכויות. הרב הזכיר גם מה שמובא בחז"ל (ראה זוהר ח"ג רכא, א ועוד) שאם ישראל לא היו חוטאים בעגל, אזי גאולת מצרים היתה הגאולה השלימה, ומזה רואים שבגאולת מצרים הי' 'טמון' הכוח לגאולה השלימה שאין אחריה גלות...
ירידה לצורך עלייה
בקשר לזה שאל אחד ממשתתפי השיעור שאלה מעניינת: לכאורה אם אכן ישראל לא היו חוטאים בחטא העגל, אזי גאולת מצרים כאמור היתה הגאולה השלימה, והרי במאמר הקודם שלמדנו (ד"ה כימי צאתך התשמ"ב) נתבאר באריכות (והוזכר בקיצור לעיל) שהגילויים שיהיו בגאולה העתידה נעלים באין ערוך מהגילויים שהיו ביצי"מ, וא"כ יוצא שדווקא על ידי החטא (שגרם עיכוב הגאולה) זכינו לגילויים יותר נעלים?
וביאר הרב, שאכן כל ירידה (גם ירידה הנפעלת כתוצאה מ'חטא' כפשוטו) היא 'ירידה לצורך עלייה', וכפי שהגמרא (נדרים כב, ב) אומרת בנוגע ללוחות השניות (שנתנו אחר שמשה שבר את הלוחות הראשונות כתוצאה מחטא העגל) ש"אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד" ודווקא כתוצאה מהחטא, נתעלו ישראל (ע"י התשובה שעשו) וזכו למעלת 'בעלי תשובה' שהיא דרגה נעלית יותר ממעלת הצדיקים (ברכות לד, ב) ואז זכו ל"כפלים לתושיה" (ראה שמות רבה מו, א) וקבלו כ"ד ספרי תנ"ך, ותורה שבע"פ.
ובמקום אחר איתא בגמרא (עבודה זרה ד, ב) שישראל שבאותו הדור לא היו ראויין לאותו מעשה (חטא העגל), אלא שכביכול הקב"ה 'גלגל' זאת עליהם כדי ללמדנו כוחה של תשובה... והיינו שכל הירידה שהי' היתה רק לצורך עלייה - להגיע למעלת התשובה.
הרב הדגיש, שבוודאי שאין הכוונה שלא הי' להם בחירה בזה, אלא שמ"מ צריך לדעת כלל גדול בעניין הבחירה, שגם כאשר הקב"ה נותן אפשרות לבחור בב' דרכים, אין זה אומר שהעולם הפקר ושניתן לעשות ככל אשר יחפוץ גם כנגד רצונו ית', אלא כל אפשרות שיבחר הכול הקב"ה 'לוקח בחשבון' והכול יוביל בסופו של דבר למימוש המטרה שבה רוצה הבורא, וכפי שאנו רואים גם בנוגע לחטא העגל שהירידה בחטא זה היתה לצורך עלייה וכנ"ל. ברור גם כי אל לו לאדם לחטוא מלכתחילה בשביל לזכות למעלת התשובה, שכן "האומר אחטא ואשוב - אין מספיקין בידו לעשות תשובה" (יומא פה, ב).
שאלת ידיעה ובחירה
מעניין לעניין הוזכרה גם שאלת 'ידיעה ובחירה' - שלכאורה הקב"ה יודע הכול, ויודע מה יבחר כל נברא, וא"כ כיצד תיתכן בחירה חפשית, הרי ברור שאותו נברא יבחר כפי ידיעת הבורא? והרב תירץ בפשטות (כפי שכתבו הרבה ראשונים), שבוודאי הבחירה אינה תוצאה מידיעת הקב"ה, אלא ההפך: הקב"ה יודע את מה שאבחר, דהיינו הבחירה היא גורמת את הידיעה, והידיעה היא תוצאה מהבחירה, אלא שהיות והקב"ה הוא מעל לגדרי הזמן ואצלו העבר ההווה והעתיד הכול כאחד, ממילא אין הוא צריך 'לחכות' עם ידיעתו עד שאעשה את המעשה, אלא הוא יודע זאת כביכול גם קודם לעשיית המעשה מכיוון שהוא מעל לגדרי הזמן, אך בדיוק כפי שאנו מבינים בפשטות שאדם הרואה מעשה פלוני, וממילא יודע אודות המעשה, אזי ידיעתו לא גרמה למעשה אלא היא באה כתוצאה מהמעשה, כך בדיוק גם לגבי הבורא (שידיעתו לא גרמה את המעשה), אלא שהבורא יכול 'לראות' את המעשה גם מעבר לגבולות הזמן כאן בעולם המוגבלים לעבר הווה ועתיד).
הקשר שבין ב' העניינים במאמר
ונחזור לעניינינו: דרכו בקודש של הרבי שהוא מדייק בכל אות ותג בדברי חותנו (הרבי הריי"צ נ"ע) וגם כאן 'מנתח' הרבי את לשון המאמר של חותנו, לפרטי פרטים.
כשמתבוננים במאמר רואים, כי הרבי מביא בתחילה את שאלת הזוהר מדוע כתוב "כימי צאתך" לשון רבים, וע"ז מיישב, שכל הימים מיציאת מצרים ועד הגאולה העתידה נקראים "ימי צאתך מארץ מצרים"; לאחר מכן כותב הרבי הקודם שבכדי להבין זאת יש להקדים קושיה נוספת: מדוע לעתיד לבוא יזכירו גם את ניסי יציאת מצרים, וע"ז מיישב, שבגאולת מצרים נפתח הצינור לכל הגאולות - כולל הגאולה העתידה. ונראה בבירור, שב' עניינים אלו (השאלה מדוע כתיב 'ימי' לשון רבים, והשאלה אודות הזכרת יציאת מצרים לעתיד) אינם שני עניינים שונים, אלא שהביאור בעניין הזכרת יצי"מ לעתיד מוסיף ביאור במה שנאמר 'ימי' לשון רבים. ומבאר הרבי, שהקשר בין שני העניינים הוא, שהיות וביצי"מ נפתח הצינור על כל הגאולות, א"כ יוצא שבגאולת מצרים 'נמצאים' כל הגאולות, כולל הגאולה העתידה, וא"כ הרי ש'יום' יציאת מצרים נושא בחובו הרבה 'ימים' - את כל הגאולות שיהיו לאח"ז ועד לגאולה העתידה, וזו גם הסיבה שיזכירו יצי"מ לעתיד לבוא, שכן יציאת מצרים היא השרש גם לגאולה העתידה.
אך הרבי מעיר, שביאור זה (בדברי הרבי הקודם) אינו מספיק כ"כ, כי לפי ביאור זה יוצא שהקשר שבין שני העניינים הוא ששניהם הם מצד אותו הטעם (שביצי"מ נפתח הצינור על כל הגאולות), אך מלשון המאמר משמע, שע"י הסברת העניין דזכירת יצי"מ לעתיד מיתוסף ביאור בהעניין ד"ימי צאתך" לשון רבים.
מדוע הרבי הקודם אינו שואל על הפסוק עצמו
אות ב:
באות זו, מעיר הרבי עוד הערה מעניינת המתעוררת בקריאת מאמר הרבי הקודם. הרבי הקודם 'טרח' והביא את דברי המשנה שמזכירים יצי"מ לעתיד, וע"ז שואל הרבי הקודם מה צורך יש בהזכרה זו הרי הניסים שיהיו לעתיד גדולים הרבה יותר. ולכאורה מדוע הוצרך הרבי הקודם להביא את דברי המשנה הללו, הרי בפסוק הפותח את המאמר - "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" מצויה קושיה זו (והיא חזקה הרבה יותר, וכדלקמן) שכבר בנוגע לפסוק ניתן לשאול מדוע הכתוב 'תולה' את נפלאות הגאולה העתידה במה שהיה ביציאת מצרים ("כימי צאתך מארץ מצרים - אראנו נפלאות") הרי הגאולה העתידה נעלית באין ערוך מגאולת מצרים?
יתרה מזו: השאלה שעל הפסוק חזקה הרבה יותר מהשאלה שעל המשנה, שכן במשנה נאמר שלעתיד יזכירו גם את יציאת מצרים (והיינו שהזכרת יצי"מ היא בדרך טפל, והעיקר תהיה הגאולה דלעתיד עצמה), אך בפסוק משמע להפך - שהפסוק תולה ומדמה ("כימי" בכ"ף הדמיון) את ניסי הגאולה העתידה לניסי גאולת מצרים, והיינו שגאולת מצרים היא העיקר, וזה ממש תמוה, איך יעשו מהעיקר טפל ומהטפל עיקר.
והגם שישנו עוד פירוש (בפסוק "כימי צאתך") - שהנפלאות שיהיו לע"ל יהיו נפלאות גם ביחס לנפלאות שהיו ביצי"מ (כלומר שהניסים והנפלאות שהיו ביצי"מ יחשבו כמו 'טבע' ביחס לניסים והנפלאות שיהיו לע"ל), וכדאיתא במדרש (ילקוט שמעוני בשלח רמז רנ): "אראנו נפלאות" - "אראנו מה שלא הראיתי לאבות, שהרי ניסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות, וכן הוא אומר (תהלים קלו, ד): "לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו" - אך בסופו של דבר גם לפי פירוש זה, אנו רואים שהכתוב מדמה ותולה את הניסים שיהיו לעתיד לניסי יצי"מ (וזה עיקר החידוש בפסוק), ואיך ייתכן שהגדול (גאולה העתידה) נתלה בקטן (יצי"מ). ועכ"פ אינו מובן מדוע הרבי הקודם 'שבק' את הפסוק (שבו מתחיל המאמר!) והביא ממרחק לחמו מהמשנה דמזכירין יצי"מ לימות המשיח.
ארבעה סוגי ניסים
אות ג:
בכדי ליישב זאת, מקדים הרבי שהנה ישנם כמה סוגי ניסים. ישנם ניסים שהם למעלה מגדרי הטבע לגמרי, כמו הניסים שהיו ביציאת מצרים - הפיכת מים לדם וכו' ועד להנס דקריעת ים סוף - הפיכת ים ליבשה - שניסים אלו, הינם מעל לטבע, ועל ידם נעשה שידוד וביטול מערכות הטבע.
ישנם ניסים המלובשים בדרכי הטבע, וכמו נס פורים, שכל מהלכיו הם בגדרי הטבע, שבתחילה הרג את אשתו מפני אוהבו, ואח"כ הרג אוהבו מפני אשתו וכו'. למעשה הרבי כותב, שבניסים אלו (המלובשים בטבע) קיימים שלוש דרגות: א) הדרגה הגבוהה בזה היא הניסים שהם בדוגמת נס פורים וכן כל הניסים שמברכים עליהם 'ברכת הניסים' ("ברוך שעשה לי נס במקום הזה" - ראה סדר ברכת הנהנין לאדה"ז יג, א), שלמרות שכל הפרטים שבנס הם בגדרי הטבע, אך כשמתבוננים על התמונה במלואה ניכר בגילוי שזהו נס. ב) דרגה נמוכה יותר, הם העניינים שלגביהם אין מברכים 'ברכת הניסים' אך מחוייבים להודות על כך - כמו "ארבעה צריכים להודות" (=יורדי הים (כשעלו ממנו), הולכי מדברות (כשיגיעו למקום ישוב), חולה שנתרפא, ומי שיצא מבית האסורים - סדר ברכות הנהנין שם סעיף ב - וראה סעיף ז שם) - שכאן לבושי הטבע מעלימים על הנס המלובש בהם, אך ניכר שהי' כאן עניין בלתי רגיל, שלכן מחוייבים בקרבן תודה ובברכת 'הגומל' (אך לא ב'ברכת הנסים'). ג) הדרגה הנמוכה ביותר - אלו אותם ניסים שלגביהם אמרו חז"ל (נדה לא, א) "לעושה נפלאות גדולות לבדו" - "שאפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו" - כלומר שאדם הי' בצרה וניצל בדרך פלאית (שאינה צריכה להיות עפ"י הסדר הרגיל), והוא עצמו אינו יודע מזה שהיה בצרה.
ונמצא שיש ד' דרגות: א) ניסים שלמעלה מהטבע; ב) ניסים המלובשים בטבע אך הטבע אינו מסתיר עליהם; ג) ניסים שהטבע מסתיר עליהם אך לא לגמרי; ד) ניסים המוסתרים בטבע עד שרק הקב"ה "לבדו" יודע אודותם.
הנהגה ניסית והנהגה טבעית
(הועלתה שאלה (ע"י משתתפי השיעור) שלכאורה אין הבדל בין אותם ניסים שעליהם נאמר "אין בעל הנס מכיר בניסו" לטבע ממש, שהרי בניסים אלו לא מתגלה הכוח האלוקי לעיני הנבראים, כיוון שהם מוסתרים, וא"כ הם בדיוק כמו הטבע עצמו שגם בו יש חיות אלוקית מוסתרת, ויתרה מזו, רבינו הזקן מבאר בשער היחוד והאמונה (פרק ב) שהתהוות הבריאה (הטבע) 'יש מאין' היא נס גדול "והפלא ופלא יותר מקריעת ים סוף" (שקריעת ים סוף היא רק בבחינת 'יש מיש' כמבואר שם).
וביאר הרב, שלמרות שהטבע עצמו הוא ג"כ נס (וכפי שכותב רבינו הזקן) בכל זאת הקב"ה קבע שיהיו שני סוגי הנהגות, 'הנהגה טבעית' ו'הנהגה ניסית', שישנו אופן ההנהגה שהקב"ה קבע שיהיה סדר מסודר בעולם, וכדכתיב (בראשית ח, כב) "זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו", ולהנהגה זו אנו קוראים 'טבע' (גם מלשון (סנהדרין לז, א) "אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה" - כלומר סדר שנקבע בצורה מסודרת לכל אחד, ללא שינויים. וראה בזה באריכות בסה"מ תרע"ח עמ' פח), ובשעת הצורך, הקב"ה עושה נס שעל ידו נפעלים בעולם עניינים שעפ"י הסדר הרגיל אזי הם לא היו צריכים להיות. וניסים אלו (שאין בעל הנס מכיר בניסו) אזי באמת מצד הנהגת הטבע הם לא היו צריכים להיות, אך מצד שלאותו אדם הי' זכות וכיוצא בזה, שינו בשבילו את הסדר (שלכן זה נקרא 'נס' ולא טבע) אלא שרצון ה' הוא שאותו אדם לא יֵדַע את הנס שנעשה בעבורו).
מהי דרגת הניסים שיהיו לעתיד?
ולפי זה שואל הרבי שאלה: לעיל (אות ב) הובא מאמר חז"ל על הפסוק "אראנו נפלאות" - "אראנו מה שלא הראיתי לאבות, שהרי ניסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות, וכן הוא אומר "לעושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו". ורואים שחז"ל מביאים את הפסוק "לעושה נפלאות גדולות לבדו" בקשר לניסים שיהיו לעתיד לבוא, ולכאורה אינו מובן, הרי נתבאר שהניסים דלעתיד לבוא יהיו נעלים הרבה יותר מהניסים דיצי"מ, וא"כ מדוע חז"ל מביאים לגביהם את הפסוק "לעושה נפלאות גדולות לבדו" המדבר בניסים מהדרגה הנמוכה ביותר שאין רואים אותם כלל (כמובא לעיל מהגמרא בנדה)?
הניסים המלובשים בטבע - שרשם נעלה יותר
ומבאר הרבי (מבוסס על דברי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק ב'יהל אור') ששורש הניסים המלובשים בטבע גבוה יותר משרש הניסים שלמעלה מהטבע (והביאור בזה, כפי שלמדנו בשנה שעברה במאמר ד"ה כימי צאתך התשי"ב (שיעור ב) שהנה החיות האלוקית המלובשת בטבע היא חיות מוגבלת, והחיות האלוקית שבנס (שמעל הטבע) היא מכוחו הבלתי מוגבל של הבורא, ובנס המלובש בטבע נעשה חיבור של שני הפכים גבול (טבע) ובל"ג (נס) - וידוע שבשביל לחבר ב' הפכים, אזי צריך כוח הנעלה משניהם (גבול ובל"ג) גם יחד, וזה שורש הניסים המלובשים בטבע - ראה בדברינו שם באריכות), וכל שהנס מתלבש יותר בטבע - מורה ששורשו של הנס נעלה יותר (שלכן חודר יותר בטבע). ולכן דווקא לגבי ניסים אלו שאין בעל הנס מכיר בניסו (דהיינו שהם מלובשים לגמרי בתוך הטבע) נאמר הלשון "לבדו" - שניסים אלו שרשם מעצמותו של הקב"ה, ולכן כשרוצים להדגיש המעלה של הניסים שיהיו לע"ל מביאים את הפסוק "לעושה נפלאות גדולות לבדו" בכדי להורות שהניסים דלעתיד יהיו מעצמות הבורא.
מדוע יהיה צורך בניסים לעתיד לבוא?
(אחד ממשתתפי השיעור שאל, שלכאורה לעתיד לבוא לא יהיה צורך בניסים, שהרי ה'רבותא' של הנס היא, שבנס הכול רואים בגילוי את יד ה' השולטת בכל הבריאה, ולכאורה לעתיד לבוא לא יהי' צורך בזה, שהרי אז יראו גם בטבע את דבר ה' המהווה אותו בכל רגע מאין ליש (וכדכתיב (ישעיה מ, ה - לגבי זמן הגאולה) "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דבר" - שיראו את דבר ה' הנמצא בכל דבר)? וביאר הרב, שעם כל זאת, הכוח האלוקי המלובש בבריאה (בטבע) הינו כוח מוגבל (שלכן הנבראים שונים זה מזה - שבכל נברא נמצאת חיות אלוקית המתאימה לאותו נברא), והכוח האלוקי שבניסים הוא כוחו הבלתי מוגבל של הבורא, ולע"ל יתגלו בשלימות שני הכוחות הללו).
לעתיד לבוא יהיו רק המעלות
ומוסיף הרבי, שלעתיד לבוא יהיו ב' המעלות, שמצד אחד שורש הניסים יהיה מבחינת "לבדו" - דהיינו מעצמות הבורא, אך החיסרון שיש בניסים אלו שאין רואים אותם ("אין בעל הנס מכיר בניסו") - חיסרון זה לא יהיה לעתיד, ולעתיד הכול יראו בגלוי את הנס (ששרשו מהעצמות) ולכן הפסוק מדגיש "אראנו נפלאות" (שלכאורה היה לו לומר "אעשה נפלאות" ומדוע מדגיש מה שיראו את הנפלאות?) - שאליבא דהאמת ניסים אלו ששרשם מבחי' "לבדו" ישנם גם עכשיו, אלא שעכשיו הם בהעלם ("אין בעל הנס מכיר בניסו"), ולעתיד לבוא יתחדש שאותם ניסים יהיו בגלוי - "אראנו נפלאות".
הטבע לא יסתיר
(הרב הוסיף (וראה בזה בהמשך המאמר), שהסיבה שלע"ל ניסים אלו יהיו בגלוי, היא שכעת בזמן הגלות הטבע מסתיר ומעלים, ולכן ניסים המלובשים לגמרי בטבע אזי הטבע מסתיר ומכסה עליהם (הרב הזכיר שאחד הפירושים ב'טבע' הוא כיסוי והעלם, ש'טבע' מלשון טביעה בים, שכשחפץ מסויים טובע בים אין הפירוש שאותו חפץ נשרף או נתכלה, אלא שהוא נמצא במעמקי הים, והיינו שמציאותו קיימת אך היא מוסתרת) - אך לעתיד שבטבע עצמו יראו את הכוח האלוקי המצוי בו ומהווה אותו מאין ליש וכנ"ל, אזי הטבע לא יסתיר, וממילא אותם ניסים המלובשים בו יוכלו לראות אותם בגילוי).
לעתיד לבוא יהיו כל סוגי הניסים
אות ד:
באות זו שואל הרבי שאלה נוספת. ידוע (ראה אריכות בזה במאמר שלמדנו בשנה שעברה - ד"ה כימי צאתך התשי"ב - שיעור חמישי) שישנם מעלות בנס המלובש בטבע וישנם מעלות בנס שלמעלה מהטבע. והיות שלעתיד לבוא יהיו כל העניינים בתכלית השלימות, אזי יש לומר שלע"ל יהיו שני סוגי הניסים (כיוון שבכל אחד יש מעלה מיוחדת) וא"כ מה שכותב הפסוק "אראנו נפלאות" הוא בנוגע לב' סוגי הניסים. והרבי מוסיף שעניין זה (שלע"ל יהיו גם ניסים שלמעלה מהטבע) מובן גם מפשטות הכתוב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" - שהרי הניסים שהיו ביצי"מ (הפיכת מים לדם, והפיכת ים ליבשה וכו') היו ניסים שלמעלה מהטבע, וע"ז אומר הכתוב שכך יהיה גם לע"ל, וכפי שאכן אומר הנביא (ישעיה יא, טז - הפטרת אחרון של פסח) שגם לע"ל ייבקע הנהר, "והיתה מסילה . . כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים". והרבי מוסיף עוד, שבכלל הלשון "נפלאות" ("אראנו נפלאות") מורה על סוג נס שהוא פלא שאין לו מקום בטבע, וע"ז אומר הכתוב (עפ"י הפירוש הנוסף שהוזכר לעיל אות ב) שהנפלאות שיהיו לעתיד יהיו נפלאות גם ביחס לנפלאות שהיו ביצי"מ, פלאי פלאות (וכפי שהובא לעיל (שם) לשון המדרש "שהרי ניסים ונפלאות שאני עתיד לעשות עם הבנים יותר מהפלא ונפלאות מה שעשיתי עם אבות"), וא"כ ברור שלעתיד לבוא יהיו גם ניסים שלמעלה מהטבע, אלא שכאמור, יהיו אז נפלאות גם ביחס לנפלאות שהיו ביצי"מ - פלאי פלאות.
מה החידוש בראיית הניסים שלמעלה מהטבע?
ולפ"ז שואל הרבי, מה מחדש הפסוק "אראנו נפלאות" בנוגע לניסים אלו (שלמעלה מהטבע). שאמנם לגבי הניסים המלובשים בטבע מובן מדוע מדגיש הכתוב שלע"ל יוכלו לראות את הניסים הללו, כיוון שכעת הם מוסתרים ומלובשים בטבע, אך בנוגע לניסים שלמעלה מהטבע אין הפסוק צריך להשמיענו שנוכל לראות את הניסים הללו, שזה פשיטא שניסים כאלו שלמעלה מהטבע הכול יראו אותם בגלוי (וכפי שכולם ראו את הנס דמכת דם והנס דקריעת ים סוף), ולכאורה לגבי ניסים אלו המעלה היא בגוף הנס (שהוא פלא גם ביחס לניסי יצי"מ), אך בעניין ראיית הנס לא יתחדש כלום לעתיד?
ראיית התהליך עצמו
וע"ז יבאר הרבי בהמשך המאמר ביאור מיוחד במינו, שלעתיד לבוא יראו (לא רק את התוצאה הסופית של הנס - שהמת קם לתחיה וכדומה, אלא יראו גם) כיצד נעשה הנס, ואי"ה בשיעור הבא נבאר זאת בעומק ובהרחבה, כשנלמד את דברי הרבי מבפנים.
* * * * *
מפני סיבות שונות, לא הגיעו לידינו קלטות הווידיאו בהם ממשיך הרב לבאר את מאמר זה, ולכן, בכדי לנסות ולהוציא מתחת ידינו דבר שלם - נסכם ונבאר בזה את המשך המאמר עד לסיומו.
ראיית המציאות וראיית המהות
אות ה:
באות הקודמת שאל הרבי, שהרי לעתיד לבוא יהיו כל סוגי הניסים, גם הניסים המלובשים בטבע וגם הניסים שלמעלה מהטבע (שהרי בכל אחד ישנה מעלה מיוחדת, ולעתיד לבוא יהיו כל המעלות), וא"כ יש להבין מה שהכתוב מדגיש שלעתיד לבוא יראו את הנפלאות ("אראנו נפלאות") שאמנם לגבי הניסים המלובשים בטבע, ובפרט הניסים שעליהם אמרו חז"ל שאין בעל הנס מכיר בניסו, אזי מחדש הכתוב שלעתיד לבוא יראו הכול את הנס שבזה, אך לגבי הניסים שלמעלה מהטבע הרי גם עכשיו רואים בבירור שזהו נס, וא"כ לגבי ניסים אלו לכאורה היה צריך להדגיש שלעתיד לבוא יהיו ניסים גדולים יותר, ולא רק שיראו אותם, דגם עכשיו אנו רואים הנס שבהם?
ומבאר הרבי (באות זו) עפ"י דברי אדמו"ר האמצעי בשער האמונה (פרק טו) שאחד החילוקים בין הניסים שלמעלה מהטבע לבין הניסים המלובשים בטבע הוא, שע"י שהנס מלובש בטבע הוא בא בגילוי. דהנה הניסים שלמעלה מהטבע אנו יודעים רק מציאותם ולא מהותם, וכמו למשל הנס דתחיית המתים, מה שאנו רואים הוא רק שקודם היה מת ועכשיו הוא חי, אבל אין אנו משיגים איך הוא קם לתחיה, וכך בכל הניסים שלמעלה מהטבע אנו רק רואים שהנס אירע בפועל, אבל אין אנו מבינים ומשיגים כיצד זה קרה, ומה היה כאן. וזו הסיבה, מבאר רבינו האמצעי, שניסים אלו נקראים בשם 'נפלאות' - ש'פלא' פירושו שהוא אינו מושג בשכל (ועד שהדבר מביא להשתוממות (שכשאדם רואה דבר פלא, הוא משתומם על זה) והשתוממות היא ביטול השכל), מה שאין כן בנס המלובש בטבע - וכמו נס פורים - הרי יודעים ומבינים איך נתבטלה הגזרה (שזה היה על ידי אסתר וכו') וכן בארבעה שצריכים להודות - הרי יודעים ומשיגים איך נתרפא החולה (שזה היה על ידי סממני הרפואה) וכיוצא בזה.
הנס שהוא אינו פלא
ומוסיף בזה הרבי, שעניין זה (שבניסים המלובשים בטבע אזי מהות הנס היא בגילוי) הוא בעיקר בניסים שאין בעל הנס מכיר בניסו. שבנס המלובש בטבע כדוגמת הנס דפורים, הרי רואים בבירור שלבושי הטבע הם רק 'לבוש' לנס המלובש בהם, וא"כ עיקר הנס עדיין אינו מושג, ואפילו לגבי ארבעה צריכים להודות, הגם ששם אין ניכר כל כך הנס, ורק שרואים שהוא דבר בלתי רגיל, בכל זאת הם פלא, והם אינם מובנים בשכל, וזהו עומק העניין שצריכים להודות עליהם ("ארבעה צריכים להודות") - שהודאה היא ביטול השכל (כלשון הברייתא (בבא קמא כט, א) "מודים חכמים לרבי מאיר" - שמבטלים את דעתם מפני דעתו), ודווקא הניסים שאין בעל הנס מכיר בניסו הם כל כך מלובשים בטבע, עד שהם מושגים לגמרי בשכל.
עצמות הבורא - תמיד בגילוי
והסיבה לכך היא, שהיות וניסים אלו נמשכים כאמור מבחינת "לבדו" דהיינו עצמות הבורא, והעצמות הוא בכל מקום בגילוי (שאין שום דבר שיכול להעלים עליו) אזי גם כפי שהם נמשכים למטה הם נמשכים באופן שאין בהם שום דבר פלא שאינו מושג, והם מושגים גם בשכל.
(בהערה 26 מוסיף הרבי, דהגם שלאידך גיסא לבושי הטבע מעלימים על ניסים אלו עד שאין ניכר כלל שזהו נס ("אין בעל הנס מכיר בניסו") אין זה מסתיר ואין זה נוגע לבחינת "לבדו", כי מה שנמשך מבחינת "לבדו" הוא העניין עצמו (שהאדם ניצל וכיוצא בזה), אבל באיזה אופן יהיה העניין אם מלובש בדרכי הטבע או באופן של נס, זהו כבר עניין השייך ל'גילויים' (=הדבר קשור בדרגות השונות שדרכם נמשך הדבר בעולם, שאם ההמשכה היא בבחינת 'סובב כל עלמין' (=דרגת האלוקות שלמעלה מהבריאה) אזי זה מתגלה באמצעות 'נס', ואם ההמשכה היא בבחינת 'ממלא כל עלמין' - הוא מתגלה באופן של 'טבע' - להבנת המושגים 'סובב כל עלמין' ו'ממלא כל עלמין' ראה גם בשיעור בעניין 'סובב' ו'ממלא').
'העלם' ו'גילוי' ללא גבולות
אות ו:
באות זו מבאר הרבי מהו שרש הניסים המלובשים בטבע, ומהו שרש הניסים שלמעלה מהטבע. ומסביר הרבי דהנה איתא בזהר (ראה תיקוני זהר סוף תיקון נז, ועוד) "אור א"ס למעלה עד אין קץ, ולמטה עד אין תכלית" כלומר: הבורא יכול להתגלות עד למטה מטה ללא גבול, וכמו כן יכול הוא 'להתעלם' בהעלם אחר העלם ובעילוי אחר עילוי עד למעלה מעלה. ושרש הניסים המלובשים בטבע הם מצד זה ש"אור א"ס למטה עד אין תכלית", ולכן הם באים בגילוי עד שהם מושגים גם בשכל האדם; ושרש הניסים שלמעלה מהטבע הם מצד זה ש"אור א"ס למעלה עד אין קץ", ולכן גם כשהם נמשכים למטה - הם למעלה מגילוי - "נפלאות".
ההעלם עצמו יבוא בגילוי
וזה החידוש שיהיה לעתיד לבוא - שגם אותם ניסים שלמעלה מהטבע, שבזמן הזה ניתן להשיג רק את מציאותם ולא מהותם כנ"ל, וכפי שנתבאר שזה מצד ששרשם הוא מזה ש"אור א"ס למעלה עד אין קץ" ולכן אינם שייכים לגילוי, בכל זאת יראו (בהערה 31: לא רק שישיגו בשכל, אלא יראו בראיה חושית שהיא למעלה מהשגת השכל) בגילוי גם את מהותם - "אראנו נפלאות", וכמו הניסים המלובשים בטבע (שרואים כיצד נעשה הנס).
שני החידושים
ומבאר הרבי שיהיו בזה שני עניינים (חידושים): א) שבכל נס שיהיה לעתיד יהיה בגילוי (לא רק התוצאה של הנס, אלא גם) הדרגה האלוקית שממנה נמשך הנס. הרבי מעיר שמצינו דוגמת זה גם בקריעת ים סוף, שבנ"י ראו אז לא רק את זה שנבקע הים, אלא גם את האור האלוקי שממנו נמשך הנס, שלכן כל אחד ואחד היה מראה באצבעו ואומר "זה א-לי ואנווהו" (שמות טו, ב וברש"י שם), וזה כוונת הפסוק "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" - שכמו שבשעת קריעת ים סוף (שהיה גמר וסיום יציאת מצרים - ראה בשיעור הראשון בד"ה כימי צאתך תשי"ב) - ראו את הגילוי שעל ידו נעשה הנס, ואפילו שנס זה דקריעת ים סוף הוא נס שלמעלה מהטבע לגמרי (ושרשו מזה ש"אור א"ס למעלה עד אין קץ"), אזי כך גם לעתיד לבוא, יהיה גם כן "כימי צאתך מארץ מצרים", וגם בניסים שלמעלה מהטבע כמו בקיעת הים והנהר שיהיו לעתיד (כדכתיב (ישעיה יא, טו - הפטרת אחרון של פסח) "והחרים הוי' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר" וגו') שניסים אלו מקבילים לקריעת ים סוף - יראו את הדרגה האלוקית שממנה נמשך הנס. אלא שצריך לומר (כפי שהוסבר לעיל אות ב) שהנפלאות שיהיו לעתיד לבוא יהיו נפלאות גם בערך הנפלאות שהיו ביציאת מצרים, והיינו שיומשכו ממקום נעלה יותר (ולכן יהיו נפלאות גדולות יותר גם בפשטות. הרבי כותב בהערה 34, שהיות ששרש הניסים שלמעלה מהטבע הוא מצד זה ש"אור א"ס למעלה עד אין תכלית", אזי גם הניסים הנמשכים מדרגה זו יש בהם ריבוי דרגות עד אין קץ), ובכל זאת, יהיו בגילוי (ובאופן דראיה). ועוד זאת, שהגילוי שיהיה לעתיד לבוא יהיה באופן תמידי ונצחי (ולא כמו בקריעת ים סוף שהגילוי הי' רק לפי שעה).
הגילוי יומשך גם בעולם
ב) וחידוש נוסף שיהיה בראיית הניסים לעתיד, שכתוצאה מכך שישראל יראו בגילוי את הדרגה האלוקית שממנה נמשך הנס - יומשך ויתגלה אותו גילוי גם בעולם כולו, ובמילים אחרות - שגם ניסים אלו שמצד עניינם הם 'למעלה מהטבע' ויתרה מזו: ששרשם הוא מזה ש"אור א"ס הוא למעלה עד אין תכלית", והיינו שהם כלל לא בגדר גילוי (ולא שבאותם דרגות עילאיות אזי הוא בגילוי ורק למטה אינו יכול להתגלות) - בכל זאת - גם הם יתלבשו בגילוי גם בטבע עצמו. כי לעתיד לבוא גם אותם דרגות שאינם שייכים כלל לגילוי - יהיו בגילוי.
הטבע עצמו יהיה 'כלי' לאלוקות
אות ז:
ומוסיף הרבי, שמה שנתבאר בסוף האות הקודמת (שלעתיד לבוא גם הניסים שלמעלה מהטבע יתגלו בטבע) הוא מצד ב' חידושים שיהיו לעתיד לבוא: א) שגם הדרגות שלמעלה מגילוי יומשכו בגילוי (כנ"ל); ב) אך יש בזה עוד עניין: שלעתיד לבוא הטבע (מצד עצמו) לא יסתיר, שהטבע עצמו יתעלה ויזדכך ויהיה כלי לגילוי אלוקות (וזה ע"י העבודה עכשיו בזמן הזה, וכדלקמן סעיף ח).
שני ביאורים שונים - עניין אחד
ולפי זה נמצא שב' המהלכים בפסוק "כימי צאתך" שהוסברו לעיל (באות ג, ובאות ו) - דהיינו המהלך המבוסס על דברי רבינו הצמח צדק המבאר ששורש הניסים המלובשים בטבע גבוה יותר, ובפרט אותם הניסים שעליהם נאמר "לעושה נפלאות גדולות לבדו" - אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו" שניסים אלו יהיו לעתיד, אלא שיראו בגילוי הנס שבהם (מהלך זה נתבאר באריכות באות ג), והמהלך המבוסס על דברי רבינו האמצעי שהניסים המלובשים בטבע הם באים בגילוי, והחידוש דלעתיד הוא שגם הניסים שלמעלה מהטבע יהיו בגילוי בטבע (מהלך זה נתבאר מאות ו ואילך) - הנה יוצא ששני המהלכים הם דבר אחד ממש, שבשני המהלכים מבואר שלעתיד לבוא הטבע לא יעלים ויסתיר, ויהיה כלי לאלוקות (ולכן: גם הניסים המלובשים לגמרי בטבע, עד שאין בעל הנס מכיר בהם, יהיו בגילוי (מהלך הא') - כיוון שהטבע לא יעלים ויסתיר על הנס שבהם; וגם, הניסים שלמעלה מהטבע (שאינם יכולים להתגלות בטבע) - יתגלו גם בטבע (מהלך הב').
שתי דרגות
(הרבי מבאר, שבעצם ב' המהלכים הם ב' דרגות זו למעלה מזו: שלפי המהלך הא' יוצא שלעתיד לבוא יהיה 'יחוד הוי' וא-להים', שכן נס וטבע שרשם הוא מב' השמות הוי' וא-להים, שהנס שעניינו גילוי אור א"ס שרשו משם הוי' והטבע המעלים ומסתיר שרשו משם א-להים המעלים ומסתיר על שם הוי', שלכן 'אלהים בגימטריא הטבע' (ראה בארוכה תניא שער היחוד והאמונה ריש פרק ד) ולעתיד שהטבע לא יעלים על הנס שבו, הרי ששם א-להים יהיה כלי להגילוי דהוי'. אבל להמהלך הב' יהיה חידוש נעלה יותר, שהטבע הנמשך משם א-להים הנה לא זו בלבד שהוא יהיה כלי לשם הוי' (גילוי) - יומשך בו גם ההעלם שלמעלה מגילוי (למעלה מהוי'), וכנ"ל שלעתיד לבוא יתגלו גם הדרגות דלמעלה אין קץ שאינם אפילו בגדר גילוי).
יציאת מצרים - הכוח לעבודת הבירורים
אות ח:
מכל המבואר יוצא, שעיקר החידוש דלעתיד הוא, שהטבע יזדכך ויהיה כלי לגילויים הכי נעלים (גילוי הוי' ועד לגילוי שלמעלה משם הוי'). ולפי מה שהובא (אות א) מהרבי הקודם שבגאולה דיציאת מצרים נפתח הצינור על כל הגאולות - כולל הגאולה העתידה, נמצא שגם חידוש זה (שהוא החידוש העיקרי שיהיה בגאולה העתידה) שהטבע יהיה כלי ל'למעלה מן הטבע' - אזי ה'נתינת כח' לזה היא מיציאת מצרים.
והביאור בזה הוא, שמה שהטבע מזדכך ומתעלה ונהיה כלי לאלוקות, הוא על ידי עבודת הבירורים שישראל מבררים בעבודתם בתורה ומצוות במשך כל זמן הזה (עד הגאולה העתידה), שע"י התורה והמצוות מזככים את העולם הגשמי ועושים ממנו דירה ו'כלי' לו יתברך (שהרי המצוות נעשים בדברים גשמיים, ציצית בצמר גשמי, תפילין בקלף גשמי וכן בכל המצוות) - והתחלת עניין הבירורים (שממנה נמשך הכוח לכל עבודת הבירורים שלאח"ז) היתה ביציאת מצרים, ויתרה מזו: מבואר בחז"ל (רש"י שמות יח, ט) שמצרים (באותו הזמן) היתה מדינה חזקה ביותר, שאף אחד לא היה יכול לנצח אותה, ובזה שישראל הצליחו לעמוד שם בכל הניסיונות הקשים, וביררו אותה באופן ש"וינצלו את מצרים" - "שעשאוה כמצולה שאין בה דגים וכמצודה שאין בה דגן" (שמות יב, טו. ברכות ט, ב) - הרי שבוודאי יש להם הכוח לברר את הבירורים שבמשך כל הימים שלאחרי יציאת מצרים.
ההזכרה ממשיכה כוחות
ומזה נבוא לעומק נפלא בטעם המצווה להזכיר יציאת מצרים בכל יום, שההזכרה 'ממשיכה' ומוסיפה בהנתינת כוח מיציאת מצרים לעבודת הבירורים שבכל יום, וזה מסייע לאיש ישראל בעבודתו לזכך ולהאיר את העולם, ועד שבגמר הבירורים העולם נעשה כלי לאלוקות, שזה עניינה של הגאולה - "אראנו נפלאות" וכנ"ל.
'פתיחת הצינור' לגאולה
וזו הסיבה שיזכירו יציאת מצרים גם לימות המשיח, שהרי הגאולה העתידה באה כתוצאה מיציאת מצרים, שעל ידי יציאת מצרים 'נפתח הצינור' וניתן הכוח לעבודת הבירורים וזיכוך העולם ועשייתו לכלי לאלוקות, ועל ידי זה באה הגאולה, ולכן אומר הכתוב "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" - שתולה הגאולה העתידה ב"ימי צאתך מארץ מצרים" - שעל ידי יציאת מצרים באה הגאולה העתידה - "אראנו נפלאות".
העבודה בפועל
ובזה נבין ביתר עומק גם את דברי הרבי הקודם (בביאור הכתוב "כימי צאתך" - 'ימי' לשון רבים) שכל הימים שמיציאת מצרים עד לגאולה העתידה הם 'ימי' יציאת מצרים. שביציאת מצרים היתה רק הנתינת כח על העניין ד"אראנו נפלאות" אך בכדי שהעניין יתבצע ויומשך בפועל, צריכים את עבודת הבירורים בימים שבין יציאת מצרים והגאולה העתידה, שאז מבצעים את העניין שהותחל ביציאת מצרים ומביאים אותו לידי שלימות וגמר, שמזככים את העולם ומביאים את הגאולה, ולכן ימים אלו נקראים "ימי צאתך מארץ מצרים".
המטרה שלשמה יצאו ממצרים
אות ט:
כעת נבין מדוע הרבי הקודם 'בחר' להתעכב דווקא על כך שמזכירים יציאת מצרים לעתיד לבוא (וע"ז שאל שלכאורה ניסי הגאולה העתידה יהיו נעלים באין ערוך מהניסים שהיו ביציאת מצרים, ומדוע יהיה צורך להזכיר אז גם את ניסי יציאת מצרים) ולא שאל זאת על הפסוק (הפותח את המאמר) "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" שלכאורה בפסוק זה גם רואים שהכתוב 'תולה' את נפלאות הגאולה העתידה בניסי יציאת מצרים (וע"ז גם יקשה איך תולים הגדול בקטן).
והביאור הוא, שהנה חילוק יש בין הפסוק "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" לפסוק שממנו לומדת המשנה את החיוב להזכיר יציאת מצרים גם לימות המשיח. שהפסוק "כימי צאתך" מדבר על הגאולה העתידה, וכוונת הכתוב היא שהנתינת כח לגאולה העתידה היא מיציאת מצרים (וכנ"ל). אך בפסוק "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג - הפסוק שממנו לומדת המשנה את חובת הזכרת יציאת מצרים לימות המשיח) יש בו חידוש עמוק יותר. שכן פסוק זה נמצא בפרשת "שמור את חודש האביב ועשית פסח להוי' א-להיך" (שם פסוק א), וע"ז ממשיך הכתוב שהסיבה לכך שישנו את עניין הפסח (יציאת מצרים) הוא "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" ומזה לומדת המשנה "להביא לימות המשיח" (שגם בימות המשיח יזכירו את יציאת מצרים). כלומר: יציאת מצרים ועשיית הפסח נועדו בשביל ההזכרה ("למען תזכור"), שהזכרה זו תהיה נמשכת עד (ועד בכלל) לימות המשיח שעל ידי ההזכרה פועלים את עבודת הבירורים, וכנ"ל. ונמצא שכאן מודגשת נקודה עמוקה יותר שלא רק שמיציאת מצרים נמשך כוח לגאולה העתידה, אלא שכל מטרת יציאת מצרים נועדה בשביל הימים שאחרי זה, ובכדי "להביא לימות המשיח".
וזה מה שמשמע במאמר הרבי הקודם שעל ידי הביאור בעניין הזכרת יציאת מצרים יתווסף ביאור בעניין 'כימי' לשון רבים (והוקשה (באות א) שלכאורה אין כאן תוספת ביאור אלא ששני העניינים הם מצד אותו טעם) - שעל ידי הביאור שיציאת מצרים נועדה בשביל הימים שלאחריה, נמצא שזהו עניינה של יציאת מצרים - הימים שלאחריה (שכל כולה נועדה בשבילם) וא"כ יובן יותר מדוע ימים אלו נקראים "ימי צאתך מארץ מצרים".
סיום המאמר
ומסיים הרבי, שעל פי המבואר שעניינה של יציאת מצרים הוא להביא את הגאולה העתידה - אזי על ידי שמזכירים (ו'חיים') את העניין של יציאת מצרים, ובפרט על ידי סיפור יציאת מצרים בלילי הפסח "בשעה שיש [פסח] מצה ומרור מונחים לפניך" (עפ"י נוסח ההגדה. בשיחה שנאמרה לאחר מכן (מוצאי שבת פרשת אחרי תשכ"ח) ביאר הרבי מהי המעלה שיש בסיפור יציאת מצרים "בשעה שיש [פסח] מצה ומרור מונחים לפניך", ונקודת העניין שנתבארה באותה שיחה, שהנה במאמר זה מבואר המעלה שיש בניסים המלובשים בטבע דווקא, שהטבע עצמו מזדכך ונעשה כלי לאלוקות, וכנ"ל בארוכה, ולכן מדגישים את המעלה שיש גם בקיום מצוות חג הפסח במעשה גשמי דווקא, יעויין שם בארוכה) - אזי "ממהרים עוד יותר קיום היעוד "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", בגאולה העתידה על ידי משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בגאולה האמיתית והשלימה, ובמהרה בימינו".
נכתב ע"י: שמואל אלבום