המשך תער''ב - סיום ד''ה שלח לך, ותחילת ד''ה כל מחלוקת שהיא לש''ש

בס"ד. ש"פ שלח, תער"ב
שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, וצ"ל מהו"ע שליחות המרגלים הלא כללות ענין כבישת הארץ הי' לא ענין טבעי ולמה הי' כל ענין שליחותם, דכאשר הכבישה היא בדרך טבעי שייך לתור קודם לידע תוקף וחוזק המדינה באיזה אופן ביכולת לכובשה, אבל בכבישת הארץ לכאו' אינו שייך כ"ז כו'. וגם מה"ע ויתורו את הארץ למה לא נא' לרגל את הארץ וכמו שנים אנשים מרגלים כו'. והנה משה אמר להם ג' דברים לראות, א' את העם שעז"א וראיתם את הארץ מה היא, דהכוונה היא על יושבי הארץ וכמו שפרש"י ז"ל, ב' הארץ עצמה וכמ"ש ומה הארץ כו', ג' הערים כמ"ש ומה הערים כו'. וצ"ל מהו ג' ענינים אלו, ומה שנא' ל' מה בכאו"א. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דהאורות עם היותם פשוטים אינם בבחי' פשיטות ממש כפשיטת הא"ס שהרי א' בס"י ע"ס בלי מה שגם בהאורות יש ע"ס רק שהן בלי מה לגבי הכלים כו'. ונת' דהקו גם כמו שהוא כלול באוא"ס שלפני הצמצום יש בו ע"ס והן ע"ס הגנוזות שהן שרש ומקור הגבול כו', ולגבי מדרי' זו הקו הוא בבחי' גילוי ההעלם ולגבי האור הא"ס הוא באין ערוך כו'.

יח) ועפ"ז אפשר י"ל מה שמשמעות הע"ח הוא שהי' יכול להיות גילוי אור הקו מבלי שיצמצם האור ויתעלם בתחלה כו', דהנה בע"ח שע"א סוף ענ"ג הקשה למה הי' הצמצום באופן כזה שנסתלק האור לגמרי ואח"כ נמשך הקו ולא הניח אותו בחי' הקו במקומו ויסלק שאר האור הגדול בלבד כו', ולכאו' א"מ והלא מבו' בכ"מ דבכדי שיהי' גילוי אור השייך אל העולמות הי' צ"ל סילוק והתעלמות האור לגמרי, וכידוע המשל בזה בהשפעת השכל דבשכל הרב כמו שהוא לעצמו אינו ניכר כלל האור שכל השייך אל המקבל וע"י שמעלים אורו לגמרי אזי נבדל וניכר האור השייך אל המקבל כו', וא"כ לפ"ז איך הי' אפשר שישאר אור הקו מבלי שיתעלם האור לגמרי כו'. וע"פ הנ"ל י"ל מאחר שיש שרש ומקור לאור הקו באוא"ס שלפני הצמצום והן ע"ס הגנוזות שאין זה בחי' העצמות דאוא"ס הבלי גבול רק מה שכלולים באוא"ס כו', ולגבי בחי' ומדרי' זו אור הקו הוא בבחי' גילוי ההעלם כו'. א"כ יצדק הקושיא דמפני מה נתעלם האור לגמרי, הרי הי' מספיק שיתעלם רק האור שבבחי' א"ס וישאר אור הקו הנמשך מהע"ס הגנוזות שבאוא"ס כו'. ואם לא הי' הצמצום כלל לא הי' אפשר להיות התגלות הקו דכאשר מאיר האור שהוא בבחי' בלי גבול אינו ניכר כלל האור שבבחי' גבול כו', והיינו דכאשר הי' גילוי אור הא"ס קודם הצמצום היו הע"ס הגנוזות בטלים לגמרי באוא"ס הבלי גבול, וכביטול זיו השמש בשמש דמפני אור גוף ועצם השמש שמאיר שם אינו עולה בשם אור וזיו כו' וכמ"ש בסש"ב, וע"כ הוצרך להיות התעלמות הא"ס בכדי שיהי' התגלות הע"ס הגנוזות כו', וזה יספיק שיהי' התגלות הקו מהע"ס הגנוזות כו' (וכמו בבחי' כח הגבול שבא"ס שהוא הרשימו לא הי' בזה צמצום רק שנתגלה ע"י צמצום אור, כמו"כ הי' יכול להיות בגילוי אור הקו כו'), ומפני מה נתעלם האור לגמרי כו'. ותי' שם שזהו רק בשביל התהוות הכלים דאם הי' נשאר האור אפי' רק אור הקו לא הי' אפשר להיות התהוות הכלים ואחרי שכבר נתהוו אינם מתבטלים גם כשנמשך בהם האור והגילוי כו' וכמ"ש במ"א. אמנם עדיין צ"ל דהרי גם המשכת הקו הוא ע"י הצמצום שהי' תחלה כו', וגם לפי המשמעות דהע"ח שהי' באפשר שישאר בחי' הקו כו', מ"מ הרי הי' עכ"פ צמצום גם באור הקו כו', וא"כ איך הוא בבחי' גילוי ההעלם גם משרשו ומקורו כו'. אך הענין הוא דלפי שיטה זו דע"ס הגנוזות הן שרשי האורות ומשם נמשך הקו כו', צ"ל דבאמת אינו דומה הצמצום דאור הא"ס להצמצום שבשרש ומקור הקו כו' (ולעיל פ"ח נת' דבד"כ עיקר ענין הצמצום הוא בשביל הכלים לא בשביל האור (ועמ"ש בדרוש דג' מיני אדם), והיינו שהאור הוא ע"י שחזר והאיר כו' כנ"ל, אבל מ"מ הצמצום הוא בבחי' התעלמות ממש כו'. וזהו ע"פ השיטה דהמשכת הקו הוא מאור הא"ס ממש, ע"כ צ"ל דהצמצום לגבי הקו הוא ג"כ בבחי' סילוק והתעלמות לגמרי כו', רק שהמשכת הקו הוא ע"י שהאור חזר והאיר כו', ולפי ששרש המשכתו הוא מהאור הבלי גבול שחזר והאיר, הנה הגם דאופן המשכתו הוא בדרך דילוג הצמצום וכמו המשכת השערות דרך הפסק הגולגלת כו', מ"מ ה"ה נוגע ודבוק באוא"ס והוא מעין המאור כו'. לפי שלגבי האור הא"ס גם דביקות כזו כדביקות השערות עד"מ מספיק להיות האור מעין המאור מפני שהוא בבחי' א"ס בעצם כו', וכמ"ש במ"א שמאוא"ס גם הארה הבאה בדרך דילוג היא למעלה באין ערוך מההמשכה דסדר השתל' שבסדר והדרגה (עם היות שזהו מעצמות האור כו') והוא שההארה היא ג"כ בבחי' א"ס כו', והיינו לפי שבהמשכה שבדרך דילוג יש ג"כ קצת דביקות (דאל"כ לא הי' בבחי' אור כו'), ובבחי' האור הבלי גבול ה"ז בבחי' דביקות להיות ההארה ג"כ בבחי' א"ס כו'. וזהו שהקו הגם שנק' מזל שזהו כמו המשכת השערות מ"מ ה"ה נוגע ודבוק כו'. וכ"ז להשטה שהמשכתו הוא מהאוא"ס הבלי גבול כו', ולפי המבו' כאן לשטה הנ"ל דשרש הקו הוא מהע"ס הגנוזות אין ענין הצמצום דומה זל"ז כו'), דהצמצום שהי' באוא"ס הוא בבחי' סילוק והתעלמות לגמרי, משא"כ בהצמצום בשרש ומקור הקו כו'.
קיצור. והנה משמעות הע"ח דגילוי הקו גם מבלי שיתעלם האור לגמרי, ומובן ע"פ הנ"ל שיש להקו שרש מיוחר בפ"ע והן הע"ס הגנוזות, ורק כשהי' גילוי אור הא"ס לא היו ניכרים. א"כ הי' מספיק שיתעלם רק אור הא"ס, והתי' שזהו בשביל התהוות הכלים. והגם דהקו הוא ג"כ ע"י הצמצום, הנה לשיטה זו דשרש הקו הוא מע"ס הגנוזות הצמצום בשביל הקו הוא רק בבחי' מיעוט.

יט) והענין הוא דהנה נת"ל פט"ו דבשרש ומקור הקו כמו שכלול באוא"ס יש שם ע"ס והן ע"ס הגנוזות במאצילן, וענין שהן גנוזות ונעלמות באוא"ס היינו שהן כלולים ומיוחדים בו שאינן בבחי' מציאות לעצמן להיות בבחי' מציאות ניכרת בפ"ע במציאות חכ' ובינה כו', ואינם מוסיפים שום ריבוי ח"ו באוא"ס ב"ה, וכמו הנפש שכוללת בה כל הכחות, מ"מ הנפש אחת היא כו', כמו"כ הע"ס אינם מוסיפים ריבוי כו'. דכמו"כ הוא גם בשרשי הכלים כמו שהן באוא"ס ב"ה שאינן בבחי' מציאות ח"ו, וכנודע דאותיות הרשימו כמו שהן קודם הצמצום אינן במציאות אותיות כלל וכידוע במא' גליף גליפו כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ש בשרשי האורות שהן בבחי' בלי מ"ה כו', וממילא מובן שאין בהם התחלקות להיות חכ' ספי' לבדה ובינה ספי' לבדה כו', דמאחר שבעצם מהותם אינם בבחי' מציאות ממילא ה"ה בבחי' עירוב ואחדות כו'. ולהבין זה איך הוא שיש שם ע"ס והרי יש בהם מדרי' הפכים כמו חו"ג שהן כמו אש ומים (וכן חו"ב ג"כ כו'), ובאמת הרי כל כח כמו שהוא עצמי ה"ה בתוקף ביותר ואיך הם כלולים בבחי' עירוב והתאחדות זע"ז. הנה באמת זהו למעלה מהשגה, אך זה נראה ונרגש בחוש השכל שהן שם בהתאחדות כו' (ואפ"ל דענין ההפכיות הוא רק בהתפשטות הדבר שבא בבחי' ציור מוגבל וה"ה הפכי מציור זולתו, אבל העצם שאינו בא עדיין בציור אין שם ענין ההפכיות. וכמו אש ומים שהאש חם והמים קר ה"ה הפכים זמ"ז וא"א להם להתערב וכאשר מתערבים ה"ה מתגברים זע"ז או שהאש לוחכת המים או המים מכבין את האש כו'. וזהו בהתפשטות האש והמים שהן בציור חם וקר, אבל בעצם היסודות הרי נודע דהאש היסודי אינו חם שהרי הי' שורף את העולם כו', וכמו"כ המים היסודי אינו קר כו'. וע"כ עם היות שהן עצמיים ואם היו נמשכים (להיות בבחי' מציאות) כמו שהן בעצם הי' בהם תוקף החום והקור ביותר ולא הי' בהם התחברות כלל וכלל כו', מ"מ כמו שהן בעצמותן הרי אין בהם חום וקור כלל וע"כ אפשר שיתחברו ויתערבו זע"ז כו'. וענין ההתערבות אין זה שהן כלולין זמ"ז רק שישכנו יחד שאין האש בפ"ע והמים בפ"ע כו', אך זהו לפי השגתינו וידיעתינו שאנו יודעים ההפכיות דאש ומים רק בחום וקור ואנו שוללים זה מהכחות העצמיים כו'. ועיקר הענין הוא שנא' דענין ההפכיות הוא רק בהתפשטות הדבר שזהו ציור הדבר, והעצם בהיותו מושלל מכל ציור עם היות שזה כח האש וזה כח המים יכולים לשכון יחד כו'), שהרי גם בבחי' א"ק וגם בבחי' עקודים הרי כולם עקודים בכלי א' כו', וכ"ש באוא"ס שלפני הצמצום כו'. והעיקר הוא לפי שאינם שם בבחי' מציאות כו' (וכמו אור שכל מופשט שיוכל להתערב עם אור שכל הפכי ממנו, וכמו שני חכמים שתופסים אור שכל א' זה באופן כך וזה באופן אחר, הנה כאשר אומרים את השכל לפ"ע כח חכמתם העצמי שבא בבחי' הפשטה ובעומק הענין אינו ניכר עדיין במה שהן מחולקים זמ"ז ויכולים לערבם יחד (והחכמים עצמן שיודעים עומק הענין ופנימיותו ה"ה מחולקים ומובדלים זמ"ז, אבל בהתגלות אינו ניכר עדיין ההבדל שביניהם ויכולים להתערב כו'), וכאשר בא אור שכלם בלבושי השגה אז ניכר איך שהן מחולקים זמ"ז שזה תופס הענין כך וזה כך כו', וכמו אור שכל היולי שיוכל לבוא בהשגות שונות כו', וכמשנת"ל בענין שמאי והלל שקיבלו שניהם מרב א' כו'. ומכ"ז יובן הדוגמא באוא"ס ב"ה דעם היות שיש שם בחי' חכ' ובינה וחו"ג כו', מ"מ מצד העדר המציאות שלהם ה"ה מעורבים ומיוחדים זע"ז כו'). והמשל בזה ידוע מכחות הנפש שבודאי נמצאים כלולים בעצם הנפש ושם ישכנו כולם יחד, דכמו שהן בהתגלות הרי כל כח הוא בכלי מיוחדת וכמו כח החכ' במוח החכ' וכח הבינה במוח הבינה וראי' בעין כו', וכמו שהן בעצם הנפש הרי ישכנו כולם יחד כו'. ועם היות שהן כחות מובדלים זמ"ז זה בבחי' אש וזה בבחי' מים ומ"מ ה"ה כולם ביחד כו', והיינו להיותם שם בתכלית הזכות והרוחניות לא מיני' ומקצתו כלל מכמו שהן אח"כ בהתגלות ואינם במציאות ניכרת עדיין וע"כ שוכנים כולם יחד כו'. וכמו"כ יובן בענין הע"ס דעם היות דבהתלבשותן בכלים ה"ה בבחי' חו"ג מובדלים זמ"ז, מ"מ בעודן כלולים באוא"ס ב"ה ה"ה בבחי' הדקות והרוחניות לאין קץ מכמו שהן אח"כ ולכן אין שם התחלקות כל בחי' בפ"ע כ"א כלולים כולם כא' כו'. ולכן במ"ת שהי' הגילוי מלמעלה מהשתל' ובנפש הו"ע התגלות הכחות עצמיים, היו רואין את הנשמע ושומעין את הנראה שלא הי' התחלקות בחי' ראי' מבחי' שמיעה כו' (ולכאו' זהו יותר מבחי' התאחדות והתערבות הנ"ל שהרי כל כח פועל פעולה הפכית כו'. דלעיל נת' דענין ההתערבות הוא רק מה ששוכנים יחד ואינם ניכרים זמ"ז מפני שאין בהם ציור כו', אבל כ"א הוא כמו שהוא בעצם מהותו כו', וכאן הרי כח הראי' פעל פעולה הפכית דכח השמיעה כו'. וי"ל שזהו ג"כ רק פשיטות הציור וההגבלה, שהרי מ"מ הי' כאן ראי' ושמיעה, והי' מהכחות עצמים דכח הראי' וכח השמיעה כו'. ומה שראי' תופס דבר גשמי ושמיעה תופס דבר רוחני ה"ז הציור בהם כו', ובפשיטות הכחות העצמיים היו רואין את הנשמע כו'. ומ"מ קשה לומר כן שהרי מהות ענין ראי' ושמיעה מה שמחולקים בעצם מהותם הוא שראי' תופס מהות ועצם הדבר, ושמיעה תופס רק מציאות הדבר, וזהו מה שהכחות האלו כשבאים בכלים שלהם הראי' תופסת דבר גשמי דוקא ושמיעה דבר רוחני, שזהו לפי מהות העצמית שלהם שראי' תופס מהות הדבר ע"כ תופס דבר גשמי להיות שבזה הוא תפיסת המהות ושמיעה תופס דבר רוחני שהו"ע המציאות כו'. ונמצא מה שמחולקים שזה תופס דבר גשמי וזה רוחני ה"ז התחלקות בעצם המהות שלהם כו'. ובמ"ת שהיו רואין את הנשמע היינו שהראי' תפס את המציאות ושמיעה תפס מהות הדבר כו' (דכפשוטו שראו את הקולות ה"ז רק בהציור, ולפי הנ"ל ה"ז במהות הכחות כו'), וא"כ ה"ז התחלפות הכחות. אך לפ"ז אינו מובן מהו היתרון במה שראו המציאות כו'. הנה במ"א מבואר ענין רואין את הנשמע דבחי' הרוחניות המהווה את היש שהוא אצלינו ברחוק היינו רק בבחי' שמיעה והשגה מרחוק הי' אצלם בבחי' ראי' מקרוב, וממילא שומעין את הנראה היינו היש הגשמי הי' אצלם בבחי' שמיעה מרחוק כי כשנגלה הרוחניות נתבטל היש כו', והיינו שראו מהות האין האלקי המהווה שזהו אמיתית הדבר, והגשמי הי' אצלם רק בבחי' שמיעת המציאות שהרי באמת אינו מציאות אמיתי כו' כנודע, וא"כ אין זה התחלפות הכחות. ולכאורה זהו כענין מ"ש בסש"ב ח"ב אלמלא ניתנה רשות לעין לראות כו', וכמ"ש במ"א בענין איזה חכם הרואה שרואה את הנולד מאין ליש כו'. אך לפ"ז הוא כמו בהנשמה בעצם בכח הראי' ושמיעה שבה קודם התלבשותה בגוף ואין כאן גם התערבות הכחות כו'. אמנם י"ל שלפי הנ"ל הפי' דרואין את הנשמע הוא שההתחדשות היא בכח השמיעה, והוא שכח השמיעה הי' אצלם כמו כח הראי' בבחי' השגת המהות, והיינו לא בחי' ראי' לבד כ"א שהשיגו מהות הדבר, וכמו לעתיד ויבין כל יצור כי אתה יצרתו כו', ועמשית"ל פ'. וצ"ל דבמ"ת הי' גילוי מבחי' עצמות א"ס שלמעלה מע"ס הגנוזות, וי"ל שהו"ע טל תחי' כו', ועי"ז הי' התכללות הכחות להיות רואין את הנשמע כו'). י"ל דבחי' ראי' ושמיעה דנשמה קודם התלבשותה בגוף שהוא בחי' ראיית המהות והשגת המהות (וכמו השגת הנשמות בג"ע), הנה זהו בהאור דהשתל', והיינו בההארה האלקית שבא בבחי' התלבשות בעולם כו' (ובאצי' י"ל שזהו רק בהארה מאורות דאצילות לא בעצם האור מאחר שיצאו ונפרדו מהכלים כו'). אבל עצם האור ובד"כ באוא"ס שלמע' מהתלבשות בעולמות הוא בבחי' ידיעת המציאות לבד כו'. וענין רואין את הנשמע הוא ראיית מהות עצם האור, ושומעין את הנראה שההשגה היא בבחי' השגת המהות, וענין ההתערבות הוא שכל כח אינו מוגדר במהותו דוקא והוא כענין אחליפו דוכתייהו כו' שנת"ל שזהו מצד פשיטת מקורם כו', וה"ז יותר מענין ההתאחדות כו'.
קיצור. וביאור הענין הנה ע"ס הגנוזות הן בבחי' עירוב והתאחדות, והגם שהן הפכיים במהותם, הנה העצמיים שאינן בהתגלות, אינו ניכר בהם ההפכיות, מפני שאינן בבחי' מציאות, וע"כ מתאחדים יחד, וכמו שכליים מופשטים, וכמו שכל היולי, וכמו כוחות עצמיים הכלולים בעצם הנפש, וזהו דבמ"ת היו רואין את הנשמע היינו שהי' הראי' במהות הרוחני, ושומעין את הנראה היינו השגת המהות.

כ) (והנה בתורה יש מדבר ישוב ושדה, וידוע דתורה בכלל היא בחי' ציור אדם וכמ"ש זאת התורה אדם כו', והיינו שהתורה היא בחי' פנימי, שזהו ההפרש בין תורה למצות שהמצות הן רצה"ע בחי' מקיף ותורה היא בחי' חכ' בחי' או"פ כו'. וענין בחי' המדבר שבתורה י"ל שזהו התורה כמו שהיא בבחי' ע"ס הגנוזות, דעם היותן ע"ס מ"מ ה"ה לא בבחי' מציאות ולא בבחי' התחלקות, והיינו מה שבבחי' אדם יש ג"כ בחי' כי לא אדם הוא כו'. וי"ל שזהו בחי' סודות ורזין דאורייתא שהן למעלה מהשגה כו', והעיקר בחי' רזא דרזין שבתורה שסתום ונעלם לגמרי כו' וכמ"ש במ"א. וממילא בבחי' זו אין בזה תענוג דהתגלות עתיק הוא בבינה בהשגה כו', והרזין דאורייתא שהן למעלה מגדר השגה אין בזה תענוג כו' (וזהו אמיתית בחי' טעמי תורה שיתגלו לעתיד בבחי' תענוג הבלתי מורגש כו' וכמ"ש במ"א, ויהי' לעתיד בבחי' השגת המהות כו'). ובחי' ישוב שבתורה הוא שמשיגים אלקותו ית' כו', והו"ע ידיעת התורה בבחי' ידיעה והשגה שיש בזה טעם ועונג כו'. ושדה הוא שאין בה ישוב אדם ומ"מ היא לצורך הישוב ובכלל ישוב יחשב, וי"ל שהו"ע כוונת המצוות דעם היות שזהו ג"כ השגה מ"מ אין זה כמו ידיעת התורה שעיקרה השגה כו'. ומבחי' מדבר שבתורה זהו שבא בעשי' בפו"מ מבלי שירצה בהטעם ותענוג רק לעשות רצונו ית', וז"ש החפץ לה' כו' שהוא בחי' הטעם כו', כשמוע בקול ה' בקיום בפו"מ בלי שום טעם כו', וז"ע בחי' ארץ כנען דארץ סתם הו"ע מדבר ונק' ארץ כנען שמזה בא בחי' הכניעה עבודה בלי טעם כו'. וזהו היתרון שיש במצות מעשיות על התורה שעי"ז דוקא נמשך מבחי' עצמות א"ס ב"ה שלמעלה מבחי' גילוי כו', דהנה ידיעה והשגה באלקות וגם בחי' העונג הכל הוא בחי' גילוים לבד דאוא"ס ב"ה, אבל המשכת העצמות הוא ע"י עשי' בפו"מ דוקא בבחי' קבעומ"ש כו'. ונודע דמ"מ צ"ל גילוים ג"כ וכמו עד"מ הצמיחה היא מן הארץ בכח עצמה, ומ"מ כתי' כאשר ירד הגשם כו' והולידה והצמיחה כו' (וכמו שהתגלות המצות הוא ע"י התורה דוקא כו'), וכמו"כ בכדי שיהי' הגילוי דמעהמ"צ מצ"ע צ"ל מ"מ המשכת מ"ד תחלה שזהו בחי' גילוי אור ועי"ז יהי' העלאת מ"ן דמעהמ"צ מצ"ע כו'. וזה הי' ענין שילוח המרגלים לתור את ארץ כנען להמשיך בחי' המשכת מ"ד לעורר את ההעלאת מ"ן דהארץ כו', ותכלית הכוונה הוא העשי' בפו"מ שבזה דוקא היתרון אור כנ"ל, וזהו שנק' ארץ כנען דתכלית הכוונה היא הכניעה בקיום המצוות בפו"מ דוקא רק שלזה צ"ל תחלה המשכת מ"ד כו'.
והנה המרגלים היו בבחי' השגה וגילוי התענוג, וז"ש בהם איש אחד למטה כו' בבחי' התחלקות, דבהשגה הרי יש חילוקי מדרי' כו' (ובד"כ הוא שבחי' הגילוי בא בבחי' התחלקות כו'). וז"ש ויתורו את הארץ, פי' ויתורו הוא ל' יתרון וכמ"ש במד"ר ע"פ ולתור בחכ' להותיר בחכ' כו', והיינו דהכוונה הוא להיות מזה היתרון בהארץ בבחי' ההעלאת מ"ן שבכח עצמה להיותה בחי' מדבר כו'. ומרע"ה הי' בחי' מ"ה שלא רצה בשום תענוג רק בעבודה תמה הנ"ל, ורצה להביאם ג"כ למדרי' זו. וז"ש וראיתם את הארץ כו', וחשיב ארץ ערים ועם שהן מדבר ישוב ושדה, ארץ מדבר וערים מקום ישוב בנ"א, ועם הם מדרי' פחותה שההשגה היא מעט כו', ובכולם אומר מה שהכוונה שיהיו בבחי' ביטול דמדבר כו'. והמרגלים לא רצו בהכנעה וביטול זה וע"כ הוציאו דיבת הארץ כו'. אך כוונת משה הי' להיות בחי' ביטול הנ"ל ושילוח המרגלים הוא בבחי' המשכת מ"ד להיות העלאת מ"ן דהארץ מצ"ע, וזהו ויתורו להיות בזה יתרון כו'.
קיצור. והנה בתורה יש מדבר ישוב שדה, וי"ל מדבר פנימיות התורה בשרשה מבחי' חכמה דע"ס הגנוזות, והו"ע תענוג עצמי הבלתי מורגש (ע' לקמן פ' בענין החכ') וישוב תורה שבהשגה, ושדה כוונת המצוות. ושרש מעהמ"צ בקבעמ"ש הוא בבחי' מדבר, וזה"ע ארץ כנען, רק תחלה צ"ל המשכת מ"ד בחי' גילוי (והו"ע תלמוד מביא לידי מעשה כו'). ובזה ית' ענין שילוח המרגלים וענין ויתורו ל' יתרון כו'.

* * * * *

כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים ושאינה לש"ש אין סופה להתקיים, איזה מחלוקת שהיא לש"ש כגון מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לש"ש זו מחלוקת קרח ועדתו. וצ"ל מהו המעלה דסופה להתקיים דלכאו' ענין המחלוקת אין זה מעלה, וא"כ מה"ע מחלוקת שלש"ש שהמעלה בזה שסופה להתקיים. גם צ"ל שבמחלוקת שלש"ש חושב הלל ושמאי היינו שני צדדים המחלקים, ובמחלוקת שאינה לש"ש חושב רק קרח ועדתו ואינו מזכיר את משה, וע"פ פשוט הוא שהרי משה לא חלק עמהם ורק הם עשו מחלוקת, וגם שגבי משה הי' זה לש"ש, מ"מ צ"ל מהו הענין דבמחלוקת שלש"ש יש שני צדדים ובמחלוקת שאינה לש"ש רק צד אחד כו'. ולהבין כ"ז יש להקדים משנת"ל דבשרש ומקור הקו כמו שהוא באוא"ס שלפני הצמצום יש ג"כ ע"ס והן ע"ס הגנוזות במאצילן. ונת' שהע"ס הגנוזות הן בבחי' התערבות והתאחדות שאין הספי' במדרי' פרטיות אלא כולם הם בבחי' התערבות יחד, והיינו מצד העדר מציאותם שאינם במציאות ניכרת וה"ה בבחי' פשיטות ע"כ הם בבחי' התערבות והתאחדות כו'.

כא) אמנם עדיין צ"ל איך נא' שהע"ס הגנוזות הן בבחי' פשיטות שה"ה ע"ס עכ"פ. דהנה זה שישכנו כולם יחד ניחא כמשנת"ל דענין ההפכיות הוא בהתפשטות וציור הדבר, אבל העצמיות שאינן בהתגלות בעצמותן אינו בבחי' הפכיות, וע"כ עצמיות הספי' כמו שהן שלא בבחי' המשכה אינם במדרי' הפכיים וישכנו כולם יחד כו'. אבל איך נא' שהן בבחי' פשיטות (שיהי' ההתערבות שלהם מצד הפשיטות שזהו כמו דבר א' כו'), מאחר שהן עכ"פ ע"ס עשר ולא תשע כו' (ובבחי' חכ' וחסד כו' באיזה אופן שהוא כו') א"כ ה"ז הגבלה, והגבלה ופשיטות ה"ז ב' הפכים כו'. אך הענין הוא דהנה נת"ל פט"ז דע"ס הגנוזות עם היות שהן שרש ומקור הגבול אין זה בחי' כח הגבול שבא"ס, דהע"ס הן ש' הוי' וכתי' אני הוי' הוא שמי שמי המיוחד בי כו', ומאחר שהן בבחי' יחוד ודביקות ה"ה בבחי' פשיטות דהדביקות בהמקור מחייב שיהי' כמו המקור כו'. וא"כ הע"ס הגנוזות שהן בבחי' יחוד ודביקות באוא"ס הרי צ"ל בבחי' פשיטות, רק מפני שהן בבחי' גילוי (היינו שכללות האור הוא בבחי' גילוי בעצמותו ית'), וכל גילוי בהכרח שיהי' בו ספירות כו', ויש ב' אופנים בהגילוי (והכל בעצמותו) אם שהגילוי הוא בבחי' בל"ג שגם בגילוי זה יש ספירות רק שהן בבחי' ספירות אין קץ כו', או שהגילוי הוא להאיר בגבול שבגילוי זה הספירות הן בבחי' ע"ס כו' וכנ"ל פי"ז, ולהיותם בבחי' דביקות באוא"ס והספירות שבהם הוא מצד הגילוי כו', ע"כ הע"ס הן ג"כ בבחי' פשיטות כו' (הגם שזה שהן בבחי' ע"ס אין זה רק מצד הגילוי לבד, דזה שהגילוי מחייב שיהי' ספירות ה"ז בבחי' ספירות אין קץ (וכבר נת"ל פרק הנ"ל, דבספי' אין קץ הספי' גופא הן בבחי' פשיטות כו', וית' עוד לקמן פ'), אבל זה שהן בבחי' ע"ס אין זה רק מצד הגילוי כ"א מה שהכוונה הוא שיהי' ע"ס וכמשי"ת בפרק כ"ז שזהו מה ששיער האוא"ס להאיר בבחי' גבול כו'. מ"מ מאחר שכ"ז הוא בבחי' יחוד ודביקות בהעצם, וזה מחייב שיהיו בבחי' פשיטות כמו העצם כנ"ל וגם הם בבחי' התכללות בעצמותו ית', וכנ"ל פי"ט שעש"ז נק' גנוזות שהן כלולים ומיוחדים בעצמותו ית', שההתכללות מחייב העדר המציאות שלהם, וידוע דענין ההתכללות הזאת היא עד"מ כח האש שבאבן החלמיש (ועמשי"ת לקמן פ' ועמשנת"ל פט"ז), וע"כ הגם שהן בבחי' ע"ס ה"ה בתכלית הפשיטות ובתכלית האחדות וההתערבות כו'). וע"ד אדם קדמון דידוע הקושיא שזהו שם מורכב מב' ענינים הפכים דאדם מורה על החידוש וקדמון הוא בלתי מחודש וא"כ מהו שם אדם קדמון. ונת' במ"א שזהו בחי' מח' הראשונה על העולמות שעלה באוא"ס קדמון לכל הקדומים כו', ולהיות שזהו בחי' אדם שעלה באוא"ס קדמון לכה"ק ג"ז הוא בבחי' קדמון, דהרי בצלם אלקי' עשה את האדם שזהו גם באדם שלמטה וכ"ש בבחי' אדם העליון בחי' א"ק שהוא בצלם אלקי' שחשב מח' זו כו', וזהו ש' א"ק דעם היותו בבחי' אדם מ"מ ה"ה בבחי' קדמון כו' (ומבו' במ"א דבחי' א"ק עם היות שכלול שם כל דבר בפרט וכמא' צופה ומביט כו', מ"מ אין שם התחלקות כלל אפי' בהעלם, וכמו הרקיע שמתחלק למעלות והוא עצם א' כו'). ועד"ז יובן כאן במכש"כ בהע"ס הגנוזות כמו שהן באוא"ס שלפני הצמצום דעם היותם בבחי' ע"ס מ"מ הם בבחי' פשיטות והן בבחי' התערבות והתאחדות ממש כו', שהרי גם בחי' מו"ס היא בבחי' פשיטות לגבי בחי' ח"ע דאצי', וכן אור החכ' הוא בבחי' פשיטות לגבי כלי החכ' כו' וכמשנת"ל פי"ד, וכ"ש באוא"ס שלפני הצמצום הרי שרשי האורות הן בבחי' פשיטות ממש כו'.
קיצור. ולכאורה איך הע"ס הגנוזות בבחי' פשיטות לגמרי מאחר שהן עשר, הענין להיות שהן שרשי האורות ה"ה בבחי' דביקות בהעצם וכמו העצם. וגם כ"ז הוא בבחי' התכללות בעצמותו, ע"כ הם בבחי' פשיטות ובבחי' התערבות והתאחדות ממש, וע"ד בחי' א"ק.

כב) והנה באופן כזה כמו שהן בעצמותו ית' א"א שיומשכו בעולמות, והוא שהעולמות גם העולם היותר נעלה אינו יכול לקבל אור פשוט כזה כו', ועוד שאם היו נמשכים הע"ס הגנוזות כמו שהן באוא"ס שלפני הצמצום היו נמשכים כולם יחד, וכמו כחות הנעלמים בנפש שנמשכים כולם ביחד כו'. וכידוע דכחות הגלוים אופן המשכתם הוא בסדר והדרגה בקדימה ואיחור דתחלה הוא המשכת המוחין ואח"כ המשכת המדות, דא"א להיות התגלות המדות בלי קדימת המוחין כו', והיינו במדות שע"פ טו"ד שא"א להיות התעוררות המדות כ"א ע"י קדימת ההשגה תחלה, ודוקא כאשר נפסק גילוי אור המוחין אז יהי' תולדת המדות, דבעת התגלות המוחין א"א להיות התגלות מדות כו'. ובהתגלות כחות הנעלמים אינו כן דבעת התגלות אור המוחין אפשר להיות התגלות המדות, וכמו בעת השמחה שמתגלים כחות הנעלמים אין התגלותם בסדר והדרגה בקדימה ואיחור, דבעת התגלות המוחין יכול להיות התגלות המדות ואור המוחין מתגלים אז ביותר, וכמו שאנו רואין בחוש שבעת השמחה יכול להשכיל ענינים נעלים ביותר, וכמה ענינים שלא היו מתיישבים אצלו ולא הבינם ובעת השמחה יבוא עליהם. והיינו מפני שמאיר ומתגלה אז פנימית ועצמית אור השכל כו', ומ"מ בעת ההיא ממש יהי' ג"כ התגלות המדות וגם המה בתוקף הגילוי ואינם מבלבלים לאור המוחין כו'. והיינו משום דכחות הנעלמים אינם מקבלים זמ"ז כ"א כולם מקבלים ונמשכים מעצם הנפש, וע"כ אין בהם סדר והדרגה ונמשכים כולם כא' כו'. ובדוגמא כזאת יובן למעלה דהע"ס הגלויות המשכתם הוא בסדר והדרגה בבחי' קדימה ואיחור דתחלה הוא המשכת והתגלות המוחין דהיינו אצי' בחי' חו"ב כו' ומחו"ב נאצל ז"א כו', ודוקא לאחר שמתמעט האור דחו"ב נאצל בחי' ז"א כו' וכמ"ש במ"א. וכ"ז הוא מפני שנמשכים ומקבלים זמ"ז ממילא בהכרח שיהי' סדר והדרגה באופן המשכתם כו', אבל הע"ס הגנוזות ונעלמים באוא"ס אינם נמשכים ומקבלים זמ"ז כ"א כל הע"ס נמשכים מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה, ואם יהי' התגלות הע"ס העצמיים כמו שהן יהי' התגלות כולם כא', וכולם בבחי' תוקף האור והגילוי באופן שלא היו כלל בבחי' אור פנימי בבחי' התלבשות אורות בכלים וגם לא הי' אז ענין ההשתל' כלל, שהרי לא היו הספירות משתלשלים זמ"ז אלא היו כולם מקבלים ונמשכים מבחי' אוא"ס בשוה כו', וממילא לא הי' ג"כ ענין ההתכללות, וכנודע דהתכללות הספי' זה מזה וזה עם זה שייך דוקא כשהן בבחי' הגבלה ובבחי' התלבשות בכלים כו', אבל בכחות הבלתי מוגבלים אינו שייך ענין ההתכללות כו' וכמ"ש במ"א, אשר לא כן הי' כוונת המאציל עליון ב"ה דכוונת המאציל הוא שיהי' בחי' או"פ התלבשות אורות בכלים דוקא ויהי' בחי' ההשתל' וההתכללות כו' וכמ"ש במ"א. וע"כ הי' הצמצום באוא"ס ב"ה בשרשי האורות להיות נמשכים ספי' מיוחדות שלא יהיו בבחי' התערבות והתאחדות כו', וכמו שמבחי' החכ' הכלולה בא"ס ב"ה נמשכה בחי' החכ' בהתגלות, ונמשכה בפ"ע שלא תהי' בבחי' התערבות עם ספי' אחרת שעי"ז נעשה החכ' בבחי' ניכרת להיות בבחי' אור החכ' כו', ולא שנעשה ניכרת בבחי' היכר עצמי ח"ו, היינו להיות בבחי' שינוי המהות לגבי שרשה ומקורה, כי היא אותה החכ' ממש כמו שהיא במקורה, רק שע"י שנחלקה משארי הספי' ונתגלה ממקורה, הרי נעשית בבחי' מדרי' ניכרת כו' (ואין זה כמו בהתהוות הכלים שנת"ל פ"י, די"ל שלגבי שרשן ומקורן בחי' כח הגבול כמו שהוא לפני הצמצום הכלים הן באין ערוך לגמרי כו', אבל באורות גם לאחר הצמצום אינן באין ערוך לגבי שרשן ומקורן כו', וענין הצמצום הוא רק שיהי' התגלות האור ובבחי' אור פרטי בפ"ע שעי"ז נעשה בבחי' מציאות ניכרת ובבחי' מיעוט האור והגילוי כו'. והענין הוא דההתגלות גורם מציאות הדבר כו' וגם אם הי' ההתגלות באופן שיהיו כולם יחד היו בבחי' מציאות ניכרת כו', וכמו בהתגלות כחות עצמיים הרי בהתגלות שלהם נעשים בבחי' מציאות ניכרת לגבי כמו שהן קודם ההתגלות כו', וכמו"כ בהספי' גם אם הי' ההתגלות כולם ביחד היו בבחי' מציאות (ומובן שלא הי' בבחי' מציאות כמו בהתגלות מדרי' פרטיות כו'), אבל הי' בהם אז ריבוי אור כו', וע"י שנמשך רק ספי' אחת בפ"ע ה"ה בבחי' מיעוט האור כו'. וכמשל אור וזיו השמש שבסש"ב דבגוף כדור השמש הוא ביתר שאת כו' בבחי' ריבוי האור ובהתגלות מתמעט האור כו', ומ"מ אין זה בבחי' שינוי המהות שהוא הוא האור הקדום כו'. ונמצא ההיכרות דספי' החכ' שע"י ההתחלקות אין זה רק בעצם מהותה להיות בבחי' חכ' ניכרת, כ"א גם בבחי' מיעוט האור, ועי"ז היא בבחי' אור החכ' שיכולה להתלבש אח"כ בכלי כו').
קיצור. והנה אם הי' התגלות הע"ס הגנוזות שלא ע"י צמצום, היו מתגלים כולם יחד בלי סדר והדרגה בקדימה ואיחור, ובריבוי האור ולא היו בבחי' או"פ ולא הי' ענין ההשתל' וע"כ הוצרך הצמצום, וענינו הוא שיהי' התגלות ספי' פרטיות כמו ספי' החכ' בפ"ע, ועי"ז נעשית במדרי' ניכרת ובבחי' מיעוט האור.

כג) והמשל בזה כמו בקיבוץ וצירוף ג' או ד' אותיות יחד נעשה מהם תיבה א' אשר היא כלי להשכלת איזה ענין שהשכלה זו מובנת מתוך אותיות אלו, עד"מ תי' ברוך שבצירוף ד' אותיות יחד מושג ומושכל בזה ענין ברכה שהוא שמברכו איש שיגדל ויתרבה טובו וחייו ה"ז השכלת ענין ממש. וגבי ברכה העליונה מרומז שרש ומקור הברכה בתי' ברוך וכמ"ש בת"ז דברוך ר"ת ראש ומקור כל ברכה, והיינו שרש הברכה שנמשך מבחי' הכתר כו', ובזהר פ' עקב דרע"א ע"א דברוך הוא בחכ' ובד"כ הוא בחי' יסוד אבא וכמ"ש במאו"א. ויש הפרש בין ברוך לברכה דאיהו ברוך בחי' יסוד אבא ואיהי ברכה בחי' יסוד אימא, ויש הפרש בין ברוך דברכת השחר וברכת המצות ובה"נ שהן מלמעלמ"ט וברכת העמידה מלמטלמ"ע וכמ"ש בפע"ח, ועמ"ש הרמ"ז בזהר שם ועמ"ש בלק"ת ד"ה קא מיפלגי כו' ובסי' בפי' ברוך שאמר, הרי שבתי' ברוך יש בזה השכלה גדולה. והנה כשמתחילין ללמוד לתינוק שאינו מבין צירוף אותיות יחד ומלמדין אותו אות א' לומר זה אות פלוני, שמראין לו רק אות ב' לבד מתי' ברוך, וה"ז צמצום לגבי המלמד, והצמצום הוא שלא יהי' הב' יחד עם ג' אותיות רו"ך שאין זה לפי הבנת התינוק כ"א יהי' נמשך בפ"ע כו', ובהתחלקות זאת שנמשך אות ב' לבד הרי ירד בזה הרבה ממדריגתו שנסתלק ממנו האור ולא נשאר בו רק מעט מן המעט מהאור שהי' בו. שהרי מתחלה כשהי' מצורף בתי' ברוך הי' בו ההשכלה דברוך כנ"ל, ומכ"ש אם תי' ברוך הי' מחוברת תחלה עם עוד תי' כמו ברוך שאמר והי' העולם, שהי' מובן מהם השכלה מופלאה והוא איך שבמאמר לבד נבראו כל העולמות בלי עמל ויגיעה, אלא ע"ד הוא צוה ונבראו כו', ובשרשו הוא בחי' אמירה דא"ק שנבראו בו כל העולמות בהשוואה כו' וכמ"ש בסי' בפי' ברוך שאמר, ומה שמברכים אותו ית' בברכה זו הוא שיהי' הגילוי דאמירה זו למטה כו', והו"ע גילוי בחי' מאמר א' הכולל הט' מאמרות כו'. וכשמפרידים אות הב' בפ"ע הרי אין בו כל ההשכלה ההיא רק מפני שכבר הי' בה ההשכלה נשאר ממנו קצת בהאות (והוא בבחי' רשימו בלבד, ולפי הנושא בהדוגמא מזה בהענין שאנו בו הוא בבחי' מיעוט לבד לא בבחי' סילוק ושנשאר רק רשימו כו', והיינו כי ענין האותיות הוא כמשל הכלים כו' ומ"מ י"ל שגם בזה יש ב' ענינים, היינו מה שבבחי' מיעוט לבד ויש בזה גם מה שבבחי' סילוק וכמשי"ת). ואעפ"כ זה הב' הוא אותו הב' ממש שהי' בתי' ברוך והוא עצמו הב' המובן לגדול שמושג בו ענין הברכה באיזו מדרי' שהיא או ענין ברוך שאמר והי' העולם כו'. ועד"ז יובן ענין הצמצום שהי' בהע"ס הגנוזות באוא"ס ב"ה שבתחלה היו כל הע"ס בהתאחדות והתערבות דלבד מה שהיו לא בבחי' מציאות ניכרת כנ"ל (דאל"כ א"א להיות התאחדותם יחד כו'), הי' מאיר בהם אור מופלא ונעלה מאד, ולא הי' ביכולת העולמות אפי' היותר עליונים לקבל התגלות הע"ס כמו שהן בא"ס ב"ה (הן מצד עצם מעלתן שהיו בבחי' פשיטות לגמרי והן מצד האור והגילוי שבהם כו'), אם לא ע"י הצמצום שיהי' נמשך רק בחי' חכ' בפ"ע, ואע"פ שהיא ממש בחי' החכ' שהיתה כלולה בא"ס ב"ה עם כל הע"ס הגנוזות, מ"מ כשנמשכה בפ"ע ואינה מעורבת עם שארי הבחי' ה"ז ירידה ממדריגתה (דלבד הירידה שע"י עצם ההתגלות שעי"ז נעשה בבחי' מציאות דבר וכנ"ל פכ"ב, ובפרט כשנמשכה ונתגלה בפ"ע שנעשה בבחי' מציאות דבר ואינה בבחי' פשיטות ממש כמו שהיתה קודם, דהעדר הפשיטות ה"ז ג"כ התעלמות האור שאינו מאיר בה בחי' פנימיות אורה בגילוי כו', עוד זאת) שנתעלם האור שהי' מאיר בהם כשהיו מתאחדים יחד כו'. וכמו המשל באות ב' הנ"ל שכשהי' בתי' ברוך הי' בו ההשכלה דברכה כנ"ל, וכשנפרד אין בו מהשכלה הזאת רק מעט ורושם בלבד כו' כנ"ל, כמו"כ כשנמשכה ספי' החכ' לבד אין בה רק מעט מהאור הקדום כו'.
קיצור. וע"ד משל תי' ברוך שמלובש בה השכלה, וכשמפרידים אות ב' בפ"ע אין בו רק מעט מהשכל שהי' מלובש בו, וה"ה אותו האות הקודם, וכמו"כ החכ' ע"י שנבדלה בפ"ע הנה לבד שיצאה מפשיטותה ה"ה בבחי' מיעוט האור.

כד) והנה במשל דאותיות כן הוא שבתחלה הי' בזה השכלה מופלאה וכשמפרידין האותיות מסתלק האור ונשאר רק רושם לבד כו'. ולכאו' זה יצדק אם נא' דהע"ס הגנוזות הן שרשי הכלים, ועם היות שבאוא"ס שלפני הצמצום הן בבחי' העדר המציאות לגמרי, מ"מ להיותן שרשי הכלים שייך לומר דוגמא הנ"ל כמו בתי' ברוך כו'. אבל לפי המבואר כאן שהע"ס הגנוזות הן שרשי האורות מה שייך לומר כמו בהמשל שבתחלה נושא ההשכלה וכשנפרד האות אין בו מההשכלה כ"א מעט כו' מאחר שהכל הוא בחי' האור כו'. אך הענין הוא דהנה ידוע דבאור יש פנימיות וחיצוניות (ע' משי"ת לקמן פ'), וכמו"כ בשרשי האורות יש ג"כ בחי' פנימיות וחיצוניות דהגם שהן בבחי' פשיטות, מ"מ כל מה שיש בההתגלות יש ג"כ בשרש ומקור וכמ"ש במ"א. ומאחר שבאורות הגלוים יש פנימיות וחיצוניות בהכרח לומר שכן הוא גם בשרשן ומקורן כו', וע"כ שייך לומר שבהתאחדות כולם הי' בהם אור נעלה יותר היינו בחי' אור פנימי יותר כו'. ועוי"ל דהנה נת"ל פט"ז דשרשי האורות הוא בחי' ש' הוי', והנה בהאורות המתלבשים בכלים דבכולם הוא ש' הוי', הרי נודע שיש חילוקי' בהשם הוי' בהניקוד שבו וכמו בכתר ש' הוי' בניקוד קמץ ובחכ' בניקוד פתח כו', גם יש בחכ' ש' ע"ב ובבינה ש' ס"ג כו'. וידוע דהשמות הן לבושים אל האורות (וע' משי"ת לקמן פ') שעי"ז הוא התחברות האור עם הכלי כו'. וכמו עד"מ שם האדם דנראה בחוש ששמו הוא חיותו דכשקוראין לאדם בשמו אפי' טרוד ה"ה נפנה תיכף לקורא אותו, וידוע שגם בהתעלפות גדולה ר"ל יכולים להחזיר ע"י קריאת השם כו'. אך ג"ז מובן שהשם אינו שכלו דהיינו נשמתו, דהרי קודם שבאה הנשמה בגוף אינה צריכה לשום שם, וכמ"ש בלק"ת ד"ה מי מנה פ"א במ"ש ולאדם לא מצא עזר דעזר הוא השם, והנשמה קודם התלבשותה בגוף לא הי' לה שם, רק כשמתלבשת בגוף אז צריכה לשם כו', והיינו דהשם הוא שמקשר את הנשמה עם הגוף כו'. וכמו"כ למעלה ענין השמות הוא לקשר את האור עם הכלי כו', ובאוא"ס שלפני הצמצום שיש שם התכללות שרשי האורות נכללו שם ג"כ השמות דהאורות דע"ס כו', וכמ"ש במ"א דמש"א הי' הוא ושמו זהו באוא"ס קודם עלות הרצון שהוא בחי' שם א' (והיינו כמו שנת"ל פי"ז דקודם עלות הרצון הוא בחי' ספי' אין קץ בבחי' פשיטות כו'), אבל בעלות הרצון הוא בחי' שמות ל' רבים כו'. ובבחי' השמות שייך לומר דבהצטרף כל השמות יחד מאיר בהם אור עליון יותר וע"י ההתחלקות מתמעט האור כו'.
קיצור. איך יצדק משל האותיות על שרשי האורות. הענין הוא דגם באורות יש פנימיות וחיצוניות ועוד שהן בחי' שמות, דבעלות הרצון הוא בחי' שמות ל' רבים כו'.

כה) אך י"ל דכמו המשל הנ"ל באות ב' מתי' ברוך אפשר יש לבאר הענין ע"פ משל אחר בדומה לזה, ויובן בזה איך שבהתאחדות כולם יש בהם אור עליון כו'. והוא דהנה עד"מ כל ענין שכלי הרי יש בו ענינים רבים שבהם מובן הענין שכלי, והיינו מה שהשכל מתחלק לפרטים רבים, וכמשנת"ל פ"ד שא"א לענין שכלי שלא יהיו בו פרטים כו' שבכל אלו הפרטים מובן השכל כו', ובהם יש פרטים שהם פנימיים יותר מפרטים אחרים שהן בבחי' חיצוניות כו'. והנה בהשפעת השכל מהמשפיע אל המקבל הרי א"א להשפיע לו כל הפרטים ביחד הן מצד המשפיע א"א שיושפע הכל יחד והן מצד המקבל כי לא יוכל לקבל הכל ביחד, כ"א משפיע לו כל פרט בפ"ע עד שנמשכים לו כל הפרטים כו'. והנה גבי המשפיע שכבר היו כלולים בשכלו כל הפרטים הרי כבר ידוע לו הענין שכלי הבא מהפרטים האלו, אבל המקבל כשידוע לו רק פרט א' או ב' מהם הרי אינו יודע עדיין את הענין שכלי, ומ"מ בכל פרט שבו כבר יש חלק מהשכל שיש בשכל המשפיע לבד השכלי של הענין הזה הפרטי, דהרי הענין הפרטי הוא ענין שכלי פרטי ומכל הפרטים יחד מובן ענין שכלי שזהו עצם השכלי המובן מאלו הפרטים, ובכל פרט בפ"ע הרי לבד השכלי הפרטי של הענין הפרטי הזה יש בו חלק מעצם השכלי המובן מכל הפרטים, רק שהוא בבחי' מיעוט לגבי כמו שהוא בשכל המשפיע, והמיעוט אפשר להיות בב' אופנים, או שהמקבל אינו יודע ומבין עדיין כלל את עצם השכלי שיבוא מהפרטים, ומ"מ הגם שהמקבל אינו יודע מ"מ יש חלק ממנו בכל פרט, או שגם המקבל מבין את עצם השכלי אבל הוא במיעוט לגבי ידיעת המשפיע, מאחר שאינו יודע את הפרטים והפרטים הרי המה שמביאים את עצם השכלי, וע"כ המשפיע שכבר יודע כל הפרטים ה"ה יודע בטוב ובבירור את השכלי הבא מכל הפרטים האלו ומאיר אצלו השכל המושג והמובן מהפרטים בגילוי בכל פרט ופרט, משא"כ אצל המקבל מאחר שאינו יודע עדיין את השכל (רק מקצת ממנו כו'), ממילא ה"ז אצלו בבחי' מיעוט האור כו', והיינו שידיעתו בהעצם השכלי בכללותו הוא במיעוט וגם מה שבכל פרט יודע את עצם השכלי שבא מזה הוא בבחי' מיעוט האור כו' (והא בהא תליא כו'), ומ"מ הרי כל פרט הוא חלק מהענין שכלי כו'. והנה כאשר יבואו כל הפרטים הגם שאז יודע גם המקבל את הענין שכלי ומאיר אצלו הענין בהפרטים, מ"מ יש בזה הפרש גדול מכמו שהי' בשכל המשפיע קודם ההשפעה לכמו שהוא אצל המקבל, דהרי גבי המשפיע היו הפרטים בבחי' הדקות והרוחניות בבחי' הפשטה וע"כ מאיר אצלו דקות הענין ואור רב בהפרטים, משא"כ גבי המקבל שהפרטים אצלו בבחי' הלבשה בלבושי השגה ע"כ גם כשמקבל כל הפרטים ומאיר אצלו הענין בהם אין זה בבחי' דקות ובריבוי אור כ"כ כו', ואין הכוונה כאן על עומק ופנימיות השכל כ"א על השכל המושג ומובן בהענין שאצל המשפיע מאיר בהפרטים ריבוי אור ובעילוי המדרי' ואצל המקבל אין האור בריבוי ובעילוי כ"כ כמו אצל המשפיע כו'. והדוגמא מזה י"ל בענין הע"ס, דהנה יש כוונה פנימיות במאציל עליון ב"ה בענין האצי' בכלל ומה שנאצלו ע"ס דוקא עשר ולא תשע ולא י"א, שע"י אצי' הע"ס דוקא באה הכוונה הזאת כו', ועמ"ש מזה בפרד"ס שער טעם האצי' ובשער שם בן ד' פ"א, ובע"ח שער הכללים כ' כדי להטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה להדבק בו ית' כו', ובשער עגו"י כ' להוציא לאור פעולותיו ושמותיו כו' וכמ"ש מזה במ"א. וקודם שנאצלו ונתגלו הע"ס היו כלולים באוא"ס המאציל והן הע"ס הגנוזות שהן שרשי האורות הכלולים בא"ס ב"ה כמו שנת"ל, ויש בהם כוונת המאציל עליון ב"ה בענין הע"ס כו'. וכבר נת' שהע"ס כמו שהן בא"ס ב"ה ה"ה בתכלית הפשיטות והן כולם כלולים יחד ומאיר בהם כוונת המאציל בגילוי ממש בבחי' אור נעלה ומופלא כו' (וכמו שנת"ל במשל דגבי המשפיע שכלולים בשכלו כל הפרטים מאיר אצלו הענין שכלי בגילוי ממש בהפרטים כו', ובפרט כמו שהפרטים הם בבחי' התאחדות והתערבות יחד כו'), וע"י הצמצום כשנמשכה ספי' א' בפ"ע הרי אין בזה עדיין שלימות הכוונה שבהע"ס, ומ"מ יש בה חלק מזה רק שהוא בבחי' מיעוט האור כו', וכאשר נאצלו כל הע"ס ויש בהם שלימות הכוונה מכוונת המאציל ב"ה באצי' הע"ס כו', מ"מ הוא בבחי' מיעוט האור לגבי כמו שהיו בבחי' פשיטות ממש כשהיו כלולים בא"ס ב"ה, דהרי בהאצילות וההתגלות נעשו בבחי' מציאות ניכרת עכ"פ כו'. המובן מהמשל דאות ב' הוא מיעוט האור הפרטי של הספי' בפרט, והמובן מהמשל דהפרטי' שבשכל הוא המיעוט בכוונת המאציל בענין אצילות הספי', והכל הוא בבחי' או"פ כו'. וענין הבנת השכל מחלק א', י"ל דמאופן אצי' ספירת החכ' כבר נודע הכוונה בענין הספי' שיהי' בחי' או"פ בגין דישתמודעון בי' כו'. גם כמשי"ת לקמן דמאצי' חו"ב הוא שיהי' השגת אלקות בעולם, ואצי' המדות הוא שיהי' הרגישות אלקות כו'. ועמ"ש בהבי' דוהניף דבהתכללות הספי' מאיר בהם בחי' אוא"ס שלימותא דכולהו כו', י"ל דהיינו שיהי' בהם הגילוי כמו שהוא בשרשי האורות כו'. וע"פ הנ"ל יובן המשנה דכל מחלוקת שהיא לש"ש, דהנה ידוע שיש ב' מיני התחלקות, הא' התחלקות שהיא סיבת ההתכללות והיינו בהתחלקות הספי' במדרי' פרטיות שזהו סיבה להתכללות הספי', וכמשנת"ל שבאם הי' ההתגלות שלהם כמו שהן בשרשן לא הי' ענין ההשתל' וההתכללות כו', רק ע"י הצמצום בהע"ס שנמשכו ספי' פרטיות ובבחי' מיעוט האור ה"ה משתלשלים זמ"ז ויש בהם התכללות כו'. וז"ע מחלוקת שהיא לשם שמים דהיינו כפי אמיתית הכוונה להיות בחי' ההתכללות כו'. וגם פי' לשם שמים דשם הוא בחי' מל' ושמים בחי' ז"א כנודע, ובכדי שיהי' בחי' משפיע ומקבל והיינו דז"א הוא בחי' משפיע ומל' בחי' מקבל זהו דוקא ע"י התחלקות הספי' במדרי' פרטיות כו'. וההתחלקות הב' הוא שההתחלקות היא סיבת הפירוד, והוא כמו ההתחלקות דספי' דתהו שנמשכו כמו שהן בשרשן בבחי' ריבוי אור ונמשכו להיות בבחי' מציאות דבר, שעי"ז נעשה הפירוד בבחי' ענפין מתפרדין שא"א להיות ההתכללות ואדרבה אינם סובלים זא"ז כו'. וזהו מחלוקת שאינה לש"ש שאין זה כפי הכוונה ועי"ז נעשה הפירוד בין שם לשמים כו'. וזהו כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים שיהי' בבחי' קיום מאחר שזהו תכלית הכוונה כו', וגם שע"י התכללות מאיר גילוי אור עליון יותר שז"ע הקיום ע"י הגילוי דעצמות אוא"ס ב"ה, אבל מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים מאחר שזהו היפך הכוונה, וגם מחמת הפירוד בהכרח שיתבטל וכמו בתהו כו'. ואו' איזה הוא מחלוקת הלל ושמאי שזהו מחלוקת שע"פ התורה שהיא בחי' התחלקות דתיקון כו'. וגם ענין מחלוקת דהלל ושמאי הכל הוא בבחי' היחוד דז"א ומל' רק המחלוקת היא אם היחוד הוא בדרך מלמטלמ"ע שז"ע שמאי מל' השם אורחותיו או בדרך מלמעלמ"ט שזה"ע הלל בחי' חסד כו'. ומחלוקת זו סופה להתקיים שעי"ז נעשה היחוד דז"א ומל' (וכן התכללות הע"ס בכלל כו') שזהו עיקר המכוון כו'. וגם להוי כדין וכדין כו', שלעתיד יהיו ב' המדרי' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ושמתי כדכד. ומחלוקת שאינה לש"ש היא מחלוקת קרח ועדתו שכל כוונתו הי' להפריד בין שם לשמים כו', וזהו שנק' אנשי שם ע"ד ונעשה לנו שם שנא' בדור הפלגה שרצו להפריד בין ז"א ומל' כו'. ואין סופה להתקיים להיות שזהו היפך הכוונה כו', וגם כי לא ידח ממנו נדח כו' ובהכרח להתברר כו'. וזהו שבמחלוקת שלשם שמים נא' ב' צדדים הלל ושמאי שזהו ב' אופנים בענין היחוד כו', אבל במחלוקת שאינה לש"ש נא' רק קרח ועדתו שרצו להפריד כו', וע"כ אין סופה להתקיים כו', אבל מחלוקת שלשם שמים סופה להתקיים שזהו תכלית הכוונה כו'.
קיצור. י"ל עוד משל כמו ענין שכלי שמובן בריבוי פרטים דוקא, והמשפיע שיודע את כל הפרטים יודע את השכלי, ובהתגלות אל המקבל הרי כל פרט בפ"ע שבכ"א יש חלק ועצם השכלי הוא בבחי' מיעוט האור, אפילו אם המקבל מבין קצת את השכלי, וגם כשנתגלו כל הפרטים הרי אצל המשפיע בעצמות שכלו מאיר אור רב לפי אופן דקות הענינים משא"כ אצל המקבל, והדוגמא מזה למעלה דכוונת המאציל בענין הספי' (ודוקא בע"ס שאינם רק מצד הגילוי כו' וכמשי"ת), הנה בשרשי האורות שהן בפשיטות ובאחדות מאיר אור נעלה ומופלא, וכשנתגלה רק ספי' פרטית ה"ז בבחי' מיעוט האור וגם כשנאצלו כולם ה"ז בבחי' מיעוט, ובזה ית' המשנה דכל מחלוקת שהיא לש"ש כי התחלקות הנ"ל היא סיבת ההתכללות כו'.

המשך תער''ב - סיום ד''ה שלח לך, ותחילת ד''ה כל מחלוקת שהיא לש''ש

פלפול התלמידים

שלח שאלה או תגובה