באתי לגני תשל"ב חלק א'
- תגיות: באתי לגני , יוד שבט , שכינה , ספירת המלכות , משה , שבעה רועים , מתן תורה , דירה בתחתונים , אתכפיא , אתהפכא
- שלח שאלה או תגובה
תקציר השיעור
אמירת מאמרי "באתי לגני" במשך השנים
דרכו בקודש של הרבי הריי"צ נ"ע היתה, שהיה מדפיס מאמרים שונים שילמדו בהם ברבים בתאריכים מסוימים ויומי דפגרא.
לקראת שבת־קודש יו"ד שבט התש"י (יום הסתלקות זקנתו הרבנית רבקה נ"ע - אשת אדמו"ר מהר"ש) צווה הרבי הריי"צ להדפיס את חמשת הפרקים הראשונים (מתוך 20) של ההמשך "באתי לגני". הרבי הריי"צ הורה שחמשה פרקים נוספים יודפסו לקראת יום י"ג שבט (יום הסתלקות אמו - אשת אדמו"ר מוהרש"ב). למאמרים אלו יש המשך נוסף של עוד עשרה פרקים שנשארו בכת"י, הרבי הקודם הכין אותם לפורים ולב' ניסן (הסתלקות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב), ובפועל, הרבי הוא זה שהוציא אותם לאור בתאריכים אלו.
לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ ביו"ד שבט התש"י, נהג הרבי לבאר כל שנה ביו"ד שבט פרק אחד מתוך אותם עשרים פרקים שבהמשך "באתי לגני", וכשהסתיים מחזור אחד (בשנת התש"ל) התחיל הרבי שוב מהתחלה, עד לשנת תשמ"ח (ועד בכלל). וכך נמצאים בידינו על כל אחד מח"י הפרקים הראשונים שב'המשך' שני מאמרים מהרבי; ועל שני הפרקים האחרונים - מאמר אחד בלבד.
בשנה זו (תשע"ב) נלמד בפעם הרביעית את פרק ב' של ה'המשך', פרק זה נתבאר ע"י הרבי פעמיים: בשנת תשי"ב (מחזור ראשון), ובשנת תשל"ב (מחזור שני). במסגרת השיעור אנו נלמד את ד"ה באתי לגני התשל"ב.
דברי המדרש
אות א:
המאמר עוסק בדברי המדרש על הפסוק בשיר השירים (ה, א): "באתי לגני אחותי כלה" פסוק זה אומר הקב"ה לכנסת ישראל הנקראים בשם "אחותי" ו"כלה".
בפסוק זה הקב"ה קורא לעוה"ז - "גני" - "באתי לגני". עניין הגן (כפשוטו) הוא עניין של תענוג. ואכן בעוה"ז נמצא ה'תענוג' של הקב"ה - "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (תניא פל"ו).
וע"ז מוסיף המדרש: "לגני - לגנוני" = דירתי (או: מקום מיוחד לחתן וכלה).
"דעיקר שכינה בתחתונים היתה"
'שכינה' = ספי' המלכות ע"ש "ששוכנת ומתלבשת" (=שמספירת המלכות הוא חיות הנבראים, ובשונה מקוב"ה שהוא כשמו 'קדוש' ומובדל), שכינה יש בכמה דרגות ועד ל"ראשית הקו" (וזה מה שמדגיש במאמר "עיקר שכינה"), ולמעלה יותר - אור א"ס שלפני הצמצום, וכפי שהרבי מאריך בשיטות השונות בזה במאמר הנשיאות דשנת תשי"א.
יש להוסיף, שמה שאומר במאמר "דעיקר שכינה בתחתונים היתה" זה רק הכנה ו'נתינת מקום' לשכינה, אך הגילוי בפועל הי' ע"י עבודת אדה"ר וכפי שאומרים חז"ל (זוהר ח"א כז, א) עה"פ (בראשית ב, טו): "וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" - "לעבדה זו מצוות עשה; ולשמרה זו מצוות לא תעשה" והיינו שאדה"ר קיים כל התורה (במענה לשאלה נתבאר, כי גם מצוות התלויים בזמן (כמו פסח) - ניתן לקיימם ברוחניות).
"אלא שע"י העניינים הבלתי רצויים . . עד שבא משה שהוא השביעי . . והורידה למטה"
המדרש מספר שלאחר בריאת העולם היו שבעה עניינים בלתי רצויים שגרמו לסילוק השכינה מהתחתונים, ועד שעלתה לרקיע השביעי. ואז עמדו שבעה צדיקים: אברהם זכה והוריד את השכינה מרקיע שביעי לששי; יצחק זכה והוריד את השכינה מששי לחמישי; יעקב זכה והורידה לרביעי; לוי הורידה לשלישי; קהת לשני; עמרם לראשון, ומשה הורידה לארץ, וכמ"ש (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
השינוי בין לשון המדרש ללשון המאמר
"ולהעיר שבמדרש שם מדבר" וכו'
הרבי עומד על שינוי מהותי שיש בין לשון המדרש מכפי שהוא מובא במאמר: במדרש מושם הדגש על הזמן שבו חזרה השראת השכינה למטה - "ביום שהוקם המשכן"; אך במאמר הרבי הקודם מדגיש את המקום (משכן, ומקדש) - הסיבה להבדל ושינוי זה, שזאת הנקודה שהרבי הקודם בא להדגיש במאמר - העניין של 'עבודה' וכפי שנראה בהמשך.
שינויים נוספים בין לשון המדרש ללשון המאמר
אות ב:
באות זו הרבי עומד על עוד שינוי שיש במאמר מלשון המדרש, שבמדרש מובא הפסוק (תהלים לז, כט): "צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה" - לפני העניין של השראת השכינה שהיתה במשכן, ובמאמר לא זו בלבד שהרבי הקודם מביא אותו לאחר העניין של המשכן ומקדש, הרבי מוסיף עוד הקדמה ומבאר שפי' הפסוק "ושכנתי בתוכם" היינו בתוך כאו"א מישראל, ורק לאח"ז מבאר שזהו פי' הפסוק "צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה" - שצדיקים משכינים את השכינה שנק' עד ("שוכן עד מרום וקדוש") שתהי' בגילוי למטה. והיינו (וזו הסיבה גם להבדל שנזכר באות א') שהרבי מדגיש כאן שהשראת השכינה למטה אינה קשורה לזמן ("יום שהוקם המשכן") אלא לעניין המקדש השייך לכאו"א ("ושכנתי בתוכם" - בתוך כאו"א) וגם עתה, ולכן רק בהמשך לזה מביא הפסוק "צדיקים יירשו ארץ" - שלפ"ז הפירוש הוא דקאי על כאו"א - "ועמך כולם צדיקים" (ישעיה ס, כא) שע"י עבודתו ממשיך השכינה למטה.
הכול מכוחו של משה רבינו
אך בכ"ז מודגש במדרש ובמאמר שזה קשור עם הורדת השכינה ע"י משה רבינו, שאת ה'כוח' לעבודה זו של המשכת השכינה ע"י כאו"א לוקחים ממשה רבינו שהוא פעל בעבודתו שה'מטה' יוכל להיות 'כלי' לגילוי (שזה חידוש יותר ממה שבמ"ת הי' (שמות יט, כ): "וירד הוי' על הר סיני" ונתבטלה הגזרה של "עליונים לא ירדו לתחתונים" - שבמ"ת הי' זה מצד למעלה - "וירד הוי' על הר סיני"; אך משה פעל שה'מטה' מצד עצמו יתעלה ויהי' 'כלי' לגילוי), ודווקא לאחר הכנה זו יכול כאו"א להמשיך אלקות למטה - "ושכנתי בתוכם".
ההבדל בין עבודת האבות לעבודה אחרי מ"ת
בנוגע להבדל בין המשכת אלוקות ע"י עבודת האבות להמשכה ע"י קיום המצוות לאחר מ"ת, נתבאר שהאבות המשיכו אלוקות רק בעולמות עליונים, אך הקדושה לא חדרה למטה בדבר הגשמי. לדוגמא: ידוע שיעקב המשיך את העניין הרוחני של התפילין ע"י ה'מקלות' (זוהר ח"א קסב, א) ובכ"ז בוודאי שבמקלות לא נשאר קדושה (והם לא היו טעונים גניזה...) משא"כ התפילין שלנו הם חפץ קדוש (אף שהוא חפץ גשמי).
חז"ל אומרים (שבת קכז, א) שמזה שאברהם רץ לקראת שלושת המלאכים שבאו לבקרו אפילו שבאותו הזמן הקב"ה הי' אצלו לומדים שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. וקשה, שהרי לפי האמת לא היו אלו אורחים אלא מלאכים, שבוודאי אינם זקוקים לאכו"ש, וא"כ יוצא לכאורה שאברהם עזב את השכינה שלא לצורך מצווה באמת? והרבי מתרץ, שבזמן האבות היה קיום מצוות (בעיקר) באופן רוחני, ובאותו מעשה אברהם המשיך את כל ההמשכות של מצוות הכנסת אורחים. החידוש של מ"ת הוא שגם אם אנו לא יודעים כוונות (ובוודאי לא כמו האבות הקדושים) בכ"ז "המעשה הוא העיקר" והכל נמשך דווקא ע"י מעשה גשמי.
הגם שבמדרש מבואר שבזמן אדה"ר (לפני החטא) הי' עיקר שכינה בתחתונים, אך בוודאי אין זה באותו האופן כמו במ"ת שהדבר הגשמי עצמו נעשה קדוש, אלא הכוונה שהיה גילוי גם למטה, ובמ"ת נפעל שהדבר הגשמי עצמו יוכל להיות קדוש, וכנ"ל.
המעלה של עבודת התחתונים
אות ג:
באות זו מבאר הרבי שמה ש"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" הכוונה בזה היא, שהגילוי יהיה (לא ע"י המשכה מלמעלה, אלא) כתוצאה מעבודת התחתון.
וזהו הביאור מה מעלתו של ה'תחתון', שלכאורה הרי כשמו כן הוא, והביאור הוא, שהמעלה היא עניין ה'עבודה' שזה יש רק למטה (וכפי שהשיב משה למלאכים (שבת פט, א): "כלום יצה"ר יש ביניכם").
בהמשך הרבי מדגיש שבעניין של "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" יש ג' עניינים: א' שהגילוי יהי' למטה דווקא; ב' שזה יהיה דווקא ע"י עבודת האדם (ולא בדרך של 'גילוי' מלמעלה); ג' ושאופן העבודה יהי' ע"י "אתכפיא ואתהפכא". וכפי שהרבי הקודם מבאר בהמשך המאמר שזה היתה העבודה במשכן ומקדש (ולפ"ז ע"י עבודה של "אתכפיא ואתהפכא" כיום, אנו בונים את המקדש).
וע"י עבודה זו של "אתכפיא ואתהפכא" נעשה גילוי של אור הבל"ג וכמאמר (תניא פכ"ז - מזוהר): "כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין" - שמתגלה מדריגת אור שלמעלה מעולמות, דהיינו מדריגת 'סובב כל עלמין' .
והקשר בין העבודה להמשכה - שכשיהודי עושה מעל טבעו ("אתכפיא ואתהפכא")- גם אלוקות כביכול עושה מעל 'טבעו' ומתגלה אור הבל"ג (שמצד ה'טבע' אינו יכול להיות בעולם המוגבל).
המשך בשיעור הבא >
נכתב על ידי שמואל אלבום